06221

לא אל הכתובים יצאתי, ולא מן המקורות את דרכי סימנתי.
לא ניר, בשביל מנוחתי, חיפשתי ולא עמק בשביל ערסלי
כי אם אל אדמה קשה פיללתי, ויגעתי ומצאתי.

מתוך אלו הדברים הבליח הכאוס הפנימי השאר שרר בי.
תחילה נכלמתי אך עם חלוף הזמן שכרי נגלה לי
טרייה היא אדמתי, טרייה היא נהייתה לי.
כוכב הניצשיאני מתוך סבלי הולדתי, אלו על כך חלמתי.
נוצץ ומרקד הוא נפרש בשמים וטירופו זוטר, ממש נסתר לי מהעין.  


תנובת סבלי מעטה היא ובמגדל השן שוכנת
אף אם רצה רגשי להאהיב אליה קיומו
לא יוכל הוא מפני שרמה אצילותה מקומתו.

שלי היא, מנת זעת אפי, ולא ויעזו העיולים כמו גם
אדוני העולמות האחוריים לנתץ את שרביטה
אלו בכך יוכתר ניצחונה ויודעה כוחה, כי בלעדיה
כותבם הרע עתידו להיבלע וחיש מהר כותבם הטוב
ילך בנתיב אובדנה.