בא לי לצרוח,
להתקשר לזה שרצה אותי מזמן,
ללכת לממש את כל התנועה המינית הזו
שמניעה לי את כל האיברים הפנימיים
במערבולת של חוסר סיפוק,
בא לי לשבור את כל הכלים הנפשיים שלי,
את כל המוסר והמצפון
להצפין בתוך קופסא
באיזה ארון חשמל
נשכח.
ללכת מיטה מיטה,
לפקוד את הבחורים
הגרועים של האינטרנט,
לדלג מעל מיטות קרות,
לנוע על מזרונים מזוהמים
על רצפות מצופות עטיפות מאכלים,
טיפות זוהמה וצחנה מעטרות את ריח הדירה,
ואני נעה בחוסר זהירות דורכת על הכל,
מכוונת עצמו חסר המשמעות למזרן,
מפשילה אותו, מלבישה בו זהירות,
ממחיזה חיוכים, משחקת ליטופים
וניגשת למלאכת המין
זונה של רגש אני,
גוהרת מעליו,
הויברטור האנושי
שהקרבתי לצורך הסיפוק שלי,
הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, ואני ממשיכה
הוא יוצא מדעתו בגניחותיו
ואני רק גומעת בדהרה עוד ועוד ממנו
אחר מציצה בשעון.
גומרת באנחות רמות מנעד,
לובשת את עצמי מנשקת אותו
וטוענת שיש לי אוטובוס אחרון,
משאירה לו את המספר של בנק הפועלים בגבעתיים
ומבקשת שישמור על קשר.
נעלמת אל הצללים,
המצפון חובט אותי שוב ושוב,
ואני רק לוקחת כדורים לשכוח,
בערב למחרת יוצאת שוב
לכבוש עוד ויברטור אנושי
ובלבד שאבוא על סיפוקי הגופני,
הנפש ממילא כמהה
אליך
הבלתי
מושג
הוקרא בערב במה 28
אוגוסט 2001 |