שריפות מלחששות בין השיטין,
נחש ערמומי עובר בסך ומחייך,
השמש היא, לכל היותר,
עוד מעגל בוהק של צחוק...
צחוק מול פני כולנו,
הנה היא מתריסה אל מול החורף,
מול מעיליו ומול ענניו, מול אפרוריותו -
ונראה לי כי היא מצליחה לשטות בכולנו !
נשיקות מצמררות מודבקות על לחיי,
כמו בולי-דואר, כמו סימנים קטנים של אהבה,
אני מתחמם והבעה של שלווה נסוכה על פניי.
אני שוכח מעונות השנה
כי כמה וכמה נמשים מתקרבים אליי מאוד.
אולם, שריפות משתוללות של קיץ כתום ושזוף
מתחוללות בתוך לבי, בתוך קרביי
וכנגד כל התחזיות !
אני אוכל מהן, תפוחי-אדמה ניצלים בינינו,
אש ותימרות עשן מסתלסלים מעלה מעלה
ואני מאוהב עד כלות נשמתי. |
