הוא מביט בה שם רוקדת.
במרכז הרחבה, לבדה.
היא כל כך יפה, הוא רוצה לגשת.
אבל זה לא ילך, הוא יודע כבר.
זה קרה כל כך הרבה פעמים בעבר.
הוא יגש ויחייך, והיא תשמח ותתקרב
הוא ירקוד בצורה מגושמת, חסר ביטחון, כמו ליימך
ואז הוא יבין שהוא מתבזה, וריקודו רק יאט ויתכלה
ואז הייאוש יגיע, והאכזבה אחריה, כשהוא יחזור לספה.
מיואש, חסר תקווה.

בוא נוותר על זה הפעם, הוא חושב לעצמו.
רק נשב פה, ואולי היא תבוא.
ואם תבוא יהיה כיף, ונחייך ונזרום
יהיה מעולה.
ואחר כך בחדר, יהיו זיקוקים
נהיה ביחד כמו זוג יונים.
וגם זה לא קורה, סתם מישהו מגיע.
אני מדבר איתו, ובעצם רוצה להיות שם.
אני קם והולך, היא נעלמת.
שוב התפספס? שוב זה קרה?
איך עוד פעם נעלמה בחורה?
הוא רוצה שיזרום, ואולי קצת יותר מדי
בעצם הוא אפילו לא ניסה, העבדאי.
טוב די.

שוב השינה מלאת מחשבות,
הוא לא יודע אם לצחוק או לבכות.

הבוקר מגיע, והשמש איתו
והוא ממשיך בדרכו.
הולך לפה ובא לשם,
מתרוצץ כמו איזה מסומם.
ורק בלילה זה עולה בחזרה,
וגם לפעמים כשהוא רואה איזה בחורה.