יש לי דייט היום! אני קצת נרגשת בהתחשב בעובדה שלא היה לי אחד
כזה כבר שבוע, כמובן שאני צינית.
קוראים לו נדב, הוא גר בתל אביב בדירת סטודיו שמעוצבת בסגנון
אפריקאי כתוצאה מאבא שהיה במשלחת צבאית בקניה וניגריה.
המחשבות על אפריקה לא עשו לי טוב ונזכרתי בניז'ר, המדינה
הענייה השנייה בעולם ובתמונות המחרידות מסיכום עולמי.
עד הדייט, החלטתי ללכת לשפר את עצמי מכיוון שהדייט על פי
אינטואיצייה שלי אמור להיות מוצלח.
קבעתי עם סימה הקוסמטיקאית שלי בראשון, אני מתה עליה! היא תמיד
מספרת לי על הבן הקרבי שלה בגדוד חרוב ועל איך שהיא גאה בו על
כך שבחר בקרבי ודואגת לו כאחד.
יצאתי מהבית, רווית ישנה כמו דוב בשנת חורף ולכן נעלתי בזהירות
ונסעתי לכיוון ראשון. פקקים בדרך, הדלקתי מזגן, שמתי גלגל"צ
ברקע ונועה גראס בדיוק דיווחה מהמסוק על הפקק שלי: "טליה תזמנה
ארבעים דקות".
שאלתי את עצמי איך בדיוק טליה החמודה שבדרכה
לעבודה,לחבר,למשפחה או לספארי בר"ג, יושבת באוטו הקטנטן שעומד
ובקושי מתקדם, מסתכלת בשעון ה"דונה קארן" שלה ומחליטה להתקשר
ולתזמן בכדי שיזכירו את שמה ברדיו, זה חרפן אותי.
המצב עצבן אותי אבל לאחר כשעה הגעתי לרחוב הקטן והשקט בו סימה
גרה: "הנציב מווילוז'ן", רחוב של ארבעה בתים עם שם ארוך יותר
מאיבר מינו של טו פאק.
עליתי, סימה קיבלה אותי בחיבוק לבבי: "שבי, קודם כל נס קפה כדי
להתחיל את הבוקר, נוריד סיגריה ואז נוריד שפם, נעשה נס ואז
נעשה שחי". השנינות של סימה הצחיקה והרגיעה אותי באותה מידה.
לאחר כאבים שעלו מאה ועשרה שקלים נכנסתי לאוטו, אם הייתי מביאה
איתי מגבת ובגד ים ועוצמת את עיניי הייתי חושבת שאני בסאונה
יבשה, חנק כזה לא חוויתי הרבה זמן, במקרים כאלו עוד יותר מעצבן
שהחלונות אינם אוטומטיים ואת צריכה לסובב את הידית של החלון עד
למטה אז שוב הדלקתי מזגן.
נסעתי מסימה לכיוון הבית וראיתי שקיבלתי הודעת שבתי לחיים
מרווית: "קמתי, אני בים."
הגעתי הביתה ונשכבתי על המיטה כמו מומיה, לפתע הציפו אותי
מחשבות על נדב באיזה קטע הוא? הוא רוצה משהו רציני? אני
ריבאונד? לא יכול להיות! אף פעם לא הייתי ריבאונד של מישהו!,
רווית פעם הייתה ריבאונד של שחקן כדורסל, הצחיקה אותי האירוניה
וקיוויתי שלי זה לא יקרה אבל never say never .
מבלי לשים לב נרדמתי לשלוש שעות וקמתי בגלל הצרחה: "בטטה קומי!
יש לנו עכבר בבית!" במצב הזה העדפתי ממש להישאר במיטה ואז
נזכרתי בשאלה של יואב: "איך את לא מפחדת לעשות מפשעה, אבל ממקק
את מלבינה כמו בולי איש השלג?", הבעיה שמקק די קטן על עכבר.
"פוסטמה, צאי מהחדר שלך לעזור לי, אני עם ביקיני רודפת אחרי
עכבר עם מטאטא זה נראה לך הגיוני?", "זה מגעיל אותי! אני לא
יכולה לראות עכברים!", עניתי בתקווה שרווית תסתדר אך לשווא."אם
את לא קמה מהמיטה שלך עכשיו יהיה לך מיקי מאוס נוסח כפר הנגיד
ליד הכרית שלך וממה שהבנתי הוא אוהב לעשות כפיות", "טוב אני
קמה עניתי בצער ופחד". רווית ידעה שאני אוהבת כפיות, יום אחד
גרמתי למישהו נמק ביד כתוצאה מכפיות של עשר שעות.
פתחנו את דלת הבית ולאחר הרבה רקיעות רגליים, ממש כמו בגן
ילדים,הצלחנו להבריח את העכבר החוצה, "מחר אני קוראת לריסוס",
אמרה רווית בכעס: "אני הולכת להתקלח אני מסריחה מהים כמו בצל".
הבטתי בשעון ואמרתי לעצמי שכדאי להתחיל להתכונן לדייט המרגש
שלי.
הטלפון צלצל, הרמתי אותו ונדב בישר לי שבתשע בערב הוא יבוא
לאסוף אותי, אמרתי שאין בעיה אך כעבור רבע שעה קיבלתי עוד
טלפון שבישר על כך שהאוטו של נדב מקולקל ואם אני יכולה לאסוף
אותו, בחוסר ברירה השבתי בחיוב למרות שאני לא סובלת לנהוג
ולפתע הדייט נעשה פחות מרגש.
לא היה לי הכוח להסתבך בתל אביב,  כמה רחובות מסריחים יכולים
להיות בעיר אחת, עברתי דרך כיכר אתרים וריח השתן הכבד עלה
באוויר, היה חבל לי שזה נהפך לחלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית.
הגעתי לביתו של נדב, "לא קבענו בתשע?", קיבלתי גערה כאילו
איחרתי לשיעור היסטוריה מההפסקה בתיכון, "אל תגור בחור אז יהיה
יותר קל למצוא אותך", החזרתי בהתקפה.
הנסיעה נמשכה והשתיקה רעמה, עצבים היו קיימים באזור ועוד לחשוב
שהתרגשתי בתחילת היום, השקעתי בו זמן אצל סימה ואני מקבלת
בתמורה גערה בקול בס.
הלכנו לבית קפה, המלצרית שאלה אם אנחנו שניים ופה אני חייבת
לציין שאם את רואה שניים אז זה שניים מותק! דנידין הז לפט דה
בילדינג.
המלצרית עצבנה, התפריט מעצבן עוד יותר אז לקחתי סיידר קר בכדי
להתקרר, נדב שאל אם יש מי טוניק
"מי טוניק?" מי טוניק?! מי שותה מי טוניק?, "את אפילו לא יודעת
מה זה מי טוניק", נדב קבע עובדה שהעלתה את רף העצבים לגובה שגם
אברבוך הקופץ במוט וחבר של יואב, היה מתקשה לעבור."בוא נוותר",
אמרתי, "בוא נלך הביתה אני אסיע אותך".
"יש לך כסף שכחתי את הארנק בבית?!" לפעמים פשוט אין גבול
לחוצפה של בנאדם חשבתי בעודי מניחה שני נשיאים על הצלחת.
אחרי שהמלצרית קלטה את המתח, הוא יכול לקחת את עצמו ואת המי
טוניק שלו ולדחוף אותם לתחת, הלכנו, הרבה זמן לא היה לי דייט
כזה מעצבן, עם אפס וקמצן.
נדב הסתכל עליי לאורך הנסיעה: "מה אתה בוהה?" "כשאת נוהגת את
סקסית", וכשאני לא נוהגת אני ג.יפית חשבתי, "רוצה לעלות?" "עם
כל הפיתוי שבהצעה שלך נראה לי שאסרב אני לא אוהבת קמצנים", "כל
הבנות זונות!" נדב יצא וטרק את הדלת בחוזקה.
נסעתי הביתה, שכבתי לישון, לא הרגשתי זונה, הרגשתי כלת עולם
עד ששמעתי רעשים מוזרים, ציוצים כאלה, הדלקתי את האור "רווית
העכבר חזר!!!"