ברחוב האושר והיופי
ואצלי הכל נרקב, האושר נלקח נטמע התקטן ואט אט נעלם
העיניים מתיפחות, אדומות, צורבות וצורמות לראייה
והן, ממשיכות להזיל דמעה
ממשיכות למלא את מיכל בריכת הדמעות הריקה
והם לא מבינים, אותם אספסופים, יצורים רעי לב שימשיכו בדרכם
ויהרגו את נפשה, של ילדה אבודה
הרי אושרה כבר נלקח
ועינייה מתות
ונפשה לא ממשיכה לשרוד
למה היותכם אספסופים לא יכולים להכיר בה, לרצות בה,לאהוב אותה
לעולם ובאמת
מפרידים בינהם קווים אופקיים, קווים שאינם מקבילים
וכאשר חוצים לצד השני ונפגשים בנקודה
עלולה לקרות התפוצצות אדירה שתגרום לפירוקה של הנפש בתוך
הממלכה
דמעותייה עלו אל מעבר ליכולתה
עוד מעט לא תצליח לנשום מפאת החרדה
ממשיכה להלחם במלחמה המתמדת,
נעטפת בכיסוי מהודר לתפארת
ואולי הכל בתוך ראשה? הם טוענים כי היא חולה
היא מתנגדת ומכחישה
ואולי ניתן להסיר אותה?
ואולי מאוחר מידי?
משום שהילדה מתה מחנק דמעותיה...
תחדרו עמוק לנפש הילדה ואולי תצליחו להבין אותה... |