בוא נשכב כפיות.
זה יוכל להיות קצת כמו פעם.
אתה לא מרגיש שאני מבקשת?
תחבק אותי בהפסקות חטופות.
אני יודעת שאתה לא מרגיש הכי קרוב דווקא אליי
אבל בוא נשכב כפיות.
אני אוכל להרגיש קצת קרובה יותר.
קצת חום גוף עוד לא הרג אף אחד.
אולי בעצם אם הוא מעל לארבעים מעלות.
אבל לא אכפת לי להישרף דווקא אצלך בידיים.

אחרי ביה"ס הלכנו עם הג'ינסים והתיקים לבית הקברות
מישהי שכבר הייתה כנראה מנוסה בהלוויות
הראתה לנו איפה אולם ההספדים.
הספדת פעם משהו?
את לא מרגישה שאני שואלת?
את בוכה לי על הכתף, מתכופפת אליי
ולוחשת, למה אבא שלו לא בוכה?
את לא מרגישה שאני שואלת?
אולי הוא שומר את הדמעות לאחר כך.
גם אני. אני אוספת אבנים לכיסים.
אני הולכת בזהירות מעל חלקות טריות
הכיסים יהיו כבדים מדי בשביל לקום
תתכופפי אליי ותבכי, למה הוא לא בוכה,
למה אנשים מתים.

יש לה מבט מוזר כזה כשאתה מחבק אותי שעות שעות.
סליחה, אולי היו אלה רק כמה שניות.
לא אכפת לי לקבל קצת חום גוף לא שלי.
כל שנייה כזאת היא כאילו יש לי מקום חם
להשעין את הראש.
החזה שלך, זה דווקא מקום לא רע לעשות את זה.
אני מחבקת את כולם.
לפעמים יש לי הרגשה שלא אני מחבקת, אלא הם זורקים אותי
מזרועות לזרועות כמו כדור.
אם אפגע ברצפה - עשר נקודות פחות.
לא חם אצלם בידיים.
בוא נשכב כפיות.
לא חם אצלם בידיים,
הכיסים שלי כבר כבדים
הם לא שומרים את הדמעות לאחר כך.
אולי בגלל זה אף אחד לא יודע לבכות.