הגעתי היום למשמרת ערב עם הילה בוזין, חוריה, סמירה ואנה
גופמן. היינו מאוד עירניים כמו נציגים שזה עתה קמו משנתם לקראת
משמרת לילה. אני הגעתי עם תספורת קוצנית שנראתה לסמירה קצת
מוזרה. עבר תדריך מאוד רגוע מבחינתי. (בדרך כלל אני שואל יותר
מידי שאלות את אחמ"ש המשמרת בתדריכים ואז הנציגים מתעצבנים מזה
שאני גוזל את זמן התדריך לעצמי. כשהם כבר מתים להתחיל לעבוד.
אפרת באמת אמרה לי שאני כבר מתחיל לעלות לה על העצבים עם האופי
המחורבן הזה. והיא לא אמרה לי את זה ישירות בפנים היא דיברה עם
שמירה ושמירה באמצע קבוצת תעסוקה, כאשר אני מדווח על השבועיים
שהיינו בחופש ושאני בהם עבדתי היא כאילו תוקעת לי סכין בחזה,
ונועצת אותו ישר בלב. היא אומרת שאני שואל יותר מידי ופונה
יותר מידי לאחראי משמרת שלא לצורך ואני שיודע כבר על הדברין
האלו ומנסה לשפר את זה לא כל כך הצלחתי בגלל הלחץ. יש לנו המון
לחץ בעבודה, אין רגע פנוי אחד לנשימה. רק היום אולי מצאתי
איזשהו זמן שבו יכולתי לעסוק גם בדברים אחרים חוץ מלענות
לשיחות. האמת שאת כל השיחות שמתקבלות במרכזיה אני יודע לסרווס
ולחייב או לא לחייב בזמן המתאים וגם אם אני לא ממש יודע אז אני
חושב על זה שניה ואחר כך מסרווס ומאפיין בדף איפיון. אני מאוד
אוהב את העבודה הזאת. זאת העבודה שבה אתה יכול להרגיש הרגשה של
שגריר ישראלי בכל מדינה שבעולם. וכמובן שגם במרכזיה יש את
הנציגים הערבים: סמירה, חוריה, לובנה, זולפה, הילאל ואשרף, שהם
שגרירי ישראל במדינות ערב כמו לבנון סוריה תימן או ערב
הסעודית. הם גם אלה שידברו עם לקוח שלא דובר עברית ולא אנגלית.
אל תדאגו בשביל רוסית יש לנו נציגים רוסיים שכל העבודה שלהם
היא למעט לענות לשיחות לקבל את השיחות של דוברי הרוסית במדינה
שלנו העולים החדשים.