העץ ההוא במקום בו חיפשתי,
הוא התקווה האחרונה שמצאתי...
ישבתי תחת צילו וליטפתי ענפיו
שאלתי וענה לי ברישרושיו...
רק הוא הקשיב לי, בעודו מנחית עליי
ברכות כמה מענפיו...
ופירותיו הבשלים, אמנם בוסריים,
אך כה רכים וערבים...
הוא לא חדל אז מלזמר לי את השירים,
השירים שנכתבו ע"י אלוהים...
השירים שא-ת-ם הפכתם למאוסים...
והנה אני קוראת לכם בלחישות,
כי עייפתי מלנסות...
אתם לא מקשיבים, אתם אטומים,
תקועים במורד דרך אבודה...
ומזמזמים מלודיה מדומה,
נעימה שהיא חסרת רגשות,
מניבה רק דמעות מזוייפות...
אתם עוקרים את התקווה היחידה שלי שנטעתי -
עץ אשלייתי...