כשהוא נולד הוא לא בכה,הוא רק הביט על העולם וחשב לעצמו.
גם אחרי שנים הוא לא הרבה לדבר,רק שממש היה מתבקש.
הוא היה מתעורר ושותק.
קורא את העיתון ושותק.
עומד ליד החלון מסתכל על הגשם ושותק.
גם בחברת האנשים שאהב ושאתם בילה את חייו הוא לא דיבר,
לפעמים היה זורק מילה טובה לאדם שניסה להרשימו אבל לא יותר
ממילה.
אנשים שלא הכירו אותו חשבו שהוא לא מדבר בגלל שאין לו מה
להגיד
אך הם טעו...כל כך טעו, אנשים חשבו שהוא לא מדבר בגלל שהוא
חושב שהם לא יבינו מה שהוא אומר, אבל גם הם טעו טעות חמורה.
היה לו מה להגיד לכל אחד מהם.
היה לו מה להגיד על כל דבר שראה, ששמע, שהריח.
ולא שהגיע ממשפחה של שתקנים...להפך, אביו היה ידוע כנושא
נאומים גדול,ואימו היו מרכלניות החברה.
אבל הוא הרבה לשתוק,בציפיה לזו שתכניס לחייו צרחה גדולה.