עוד חיוך שלא יזרח יותר,
ועיניים שלא ינצנצו.
והכרתי אותם מקרוב, ומרחוק
זה כמעט בלתי נתפס.
ועוד דמעה עושה דרכה במורד הלחי
מרטיבה את המחנק
מצטרפת לאלף כמוה שרצו נורא להיות.
הפרידות נהיות קצרות
והכאב ארוך מדי.
ועוד שתיקה, פצע לא נרפא
ויד שמוטה שמחפשת.
רציתי לומר עוד מילה, לחבק עוד חיבוק
והכוח לא נמצא.
ובמקום כל זה קופצות לי מחשבות.
מחשבות על מוות עד שהגוף כבר מתעייף.
כמה נוכל לספוג?
הלב כבר לא יהיה שלם אף פעם,
כל פעם חותכים עוד מישהו
שעוד לא ראיתי. שכבר לא אראה.
מטביעה את עצמי במחשבות על מוות,
עד שכבר לא מרגישה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.