ענבל בן חיון / סתיו |
הנה כבר הרוח הקרירה
הנושאת אותך פנימה,
אל עצמך
האויר המלא כולו
באותו שיר מלנכולי
של שלווה - נוגה
ואתה שוב לוגם
בנשימה עמוקה
את רגבי אדמתך
כשדממת הריח מתפשטת
מותירה אותך איתך.
מנסה לעמוד על
אותה תחושה מתגנבת-
געגוע ישן
כמו של רגע לפני השינה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|