הפוליטיקלי-קורקטנס הנורא מכל, האויב האמיתי של הכתיבה כסוג של
אמנות הוא הפלורליזם.
אם כי בתחרות מי יהיה הראשון ברשימת הלדראון-עולם יש ל-PC הזה
מתחרה אחד שהוא לא רק שווה-כוחות אלא בן/בת אותה משפחה, ושלכן
גם לו קוראים PC - המחשב הפרטי.
ושלובי זרוע הם צועדים לעבר השקיעה:
התוכן והחומרה.
או התוכנה והחומר.
או ברוח הפלורליזם אפשר גם תוכן וחומר.
ולפי שעה הזיווג המסתמן ביותר הוא של תוכנה וחומרה.
..."לא הבנתי"...
"אם לא הבנת סימן שלא כתבתי כל-כך טוב??"
לא בהכרח. לפחות כתרגיל אפשר באותה מידה לומר גם:
"אם לא הבנת סימן שאתה לא נבון."
ואפשר גם:
"לא הבנת? יש כאלה שדווקא כן, והם דווקא הרוב."
וכתגובה-לתגובה:
"הם דווקא לא הרוב? אז מה! אני כותב למיעוט! כן! דווקא!"
ואפשר גם:
"לא הבנת? אם קראת בעיון אז אני מאמין שיום אחד תבין."
ואפשר גם:
" 'לא חשוב מה העם רוצה אלא מה הוא צריך', אמר פעם מישהו
בסוגייה שבעיקרון היא בדיוק אותה סוגייה."
ואפשר גם... לא, מהתרגילים האלה אף אחד עד היום (כולל סארטר
וכיו"ב) לא יצא ממש נבון.
ובכל זאת אף אחד לא מצליח להמנע מהם.
"פוסט" מתוך "בלוג" של משורר מזדקן
רציתי אתמול לתקתק "משוב" באחד ה"אשכולות" של אחד מה"פורומים"
שבהם אני "חבר". מילאתי את כל ה"שדות" - "שם/כינוי" (כלומר את
הניק של כבודי הנקניק), ו"סיסמה", וכולי, וגם. אבל לבסוף,
כשלחצתי על "כיף, משתמש" לא חוברתי יחדיו. חשבתי לעצמי שאולי
זה בגלל שאני כבר לא ירושלמי, ואם לא זאת הסיבה אז אין לי מושג
במה חטאתי, אפשר לחשוב מה כבר כתבתי על שלטונות "פורטל"
ה"תוכן" הזה. או שמא ה"קהילה" הוצאה לחופשה לצורך ציחצוח
ה"כפתורים", ובקיצור למה ה"מימשק" של ה"שרת" מחזיר אותי שוב
ושוב אל מתחת-לגשר, אל נחלתו של ה"אנונימי".
אז שלחתי אימי למנהלת של קיוונונימי (זה שמו של אותו "מיזם")
שהשיבה לי שהבעיה אינה "אצלנו", והציעה לי לנסות לעשות
"ריסטרט". ניסיתי ואכן, וב"השב" המיידי שלי "סימנתי" לה את
"אריאל", שכידוע רק-לי-רק-לי הוא ה"גופן" האהוב עליה:
"תודה-תודה, עשיתי הפעלה-מחדש וזה עבד, אני בדרך אל הכפר, עוד
רגע אני מפרסם אצלכם שיר".
תשובתה לא איחרה לבוא אלא כלל לא באה, כי לא היה צורך, כי זהו
בדיוק הרגע שבו כרגיל נכנס לפעולה ה
מרקורי-בעקרב שלי, שמתוך
תוהו הסייבר העלה לי באוב את גערתה: "לא אומרים 'לפרסם שיר',
או סיפור, או כל דבר אחר. אומרים 'להוסיף הודעה', או 'לעדכן',
הכי 'מדויק' זה 'לעדכן' ".
המרקורי-בעקרב הזה, בדרך-כלל הוא מביא לי רק פס-קול, אודיו,
אבל במקרה כמו זה, שבו תדהמת פניה של המנהלת היתה משמעותית,
אני מקבל גם וידאו.
"ריסטרט" זה בעברית "איתחול", מילה שכבר שגורה למדי, אז איך
שכחתי אותה? האם זה מחמת גילי שנגזר עליי להרגיש אאוטסיידר לא
רק לגבי המחשב עצמו אלא גם, ואולי בעיקר, לגבי העברית שמסביבו?
שהיא גבוהה מליצית מפמפמת את הביל-גייטסיזם כאילו דת. המילה
"איתחול" היא לא רק תרגום של האנגלית "ריסטרט", היא מצלצלת גם
כמו ארמית, אתחלתא, דגאולא, הפי-סי הוא הרי ראשית צמיחת
גאולתנו, אז כמו השמות האלה של ההתנחלויות... ולכן אם הייתי
כותב את המילה "איתחול" באיזשהו טקסט אז כנראה שהייתי מכניס
אותה למרכאות. ללא מרכאות המילה איתחול באה בחשבון מבחינתי רק
כ... דימוי למשהו אחר! - מטאפורה, קצת סאטירה...
לא, זיכרוני עדיין לא מטעני: תמיד הייתי "כזה", מה "כזה",
יותר, גבירותיי ורבותיי, גבותיי מורמות עליכם עוד מיום
הוולדכם, ואף לפני כן, על הוריכם, דורות על דורות, עבותות הן
הגבות, ולכחל ולשרק אני נזקק רק כאשר חולשת דעתכם מציפה אותי,
ואחר-כך מזרימה (מהשורש "לזרום" שאתם כל-כך מוגפים בו). וזה
קורה פה-ושם, כל מקרה קמט, מעלה אחת מטה לעבר מקל ההליכה.
האתר שלי:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991
