נכתב בסערת רגשות עצומה... ולמרות שמאז נרגעתי וסלחתי לאותה
מישהי, רציתי לפרסם את זה כאן רק כדי להראות שמהרגעים שהכי
קשה.
והכל נראה מכוער ושחור בסופו של דבר יכול לצאת משהו אמיתי
ויפה!



זה היה הדבר הכי פוגע שהיא יכלה לעשות.
"אני בטוחה שאת יכולה יותר טוב מזה" היא אמרה.
הרגשתי כאילו מישהו תקע לי סכין בלב והמשיך להזיז אותה בפנים!
אחרי כל המאמץ והעבודה חשבתי שלפחות מגיעה לי מילה טובה אחת,
אבל למה לה? הרי היא אף פעם לא מרוצה ממה שאני עושה, אני אף
פעם לא אהיה כמוה... אז בשביל מה לנסות?
"זה בטח בגלל מישהו אחר... חייב לעשות משהו בקשר לזה" היא
אמרה.
את לא מבינה שאולי זה לא מישהו אחר שעושה את זה? שזאת אני!
אני זאת שלא מצליחה בדיוק כמו כולם, וזה לא המורים או החברים
שהורסים לי, זאת אני שעושה את זה?
אולי אני בכלל לא חכמה... הנה אמרתי את זה. אולי אני בכלל לא
אינטלגנטית כמו שחושבים... כי עם ציונים כאלו "ברור שמשהו לא
בסדר".
אז אולי את כן הצלחת בבית הספר ובחיים... אבל זאת לא סיבה
לנסות להפוך מישהו להעתק של עצמך.
אני לא הייתי את ואני אף פעם לא אהיה. אני בן אדם בפני עצמו,
ואת צריכה להבין שכל אדם הוא שונה והיכולות שלו שונות!
מוזר איך שממשפט אחד התפרצו כל הרגשות האלו, אבל פגעת בי,
מאוד.
ועוד יותר מוזר הוא שדווקא את, מכל האנשים תפגע בי ככה... פשוט
לא הגיוני... אבל זה קרה...
במקרה שלי, אני אעשה הכל כדי לא להפוך להיות מי שאת.
אני אקבל את כל מה שאנשים אחרים ירצו יחשבו או יעשו.
אבל במקרה שלך - את מקרה אבוד.