יש המון אהבה בליבי, המון אהבה... לחי, לצומח, לחפצים בעלי
נשמה.
יש המון אהבה בתוכי פנימה.
אני אוהבת את אמא אדמה, אני אוהבת אנשים, אני אוהבת את
העולם...
נכון, אני לא יודעת מה קורה, אלא רק אם מספרים לי, כי אני לא
אוהבת לדעת, שאי-שם נוצרות בעיות, שאיני יכולה לעזור
בפיתרונן.
יש המון אהבה בליבי, יש גם המון חמלה - לא רחמים, אלא חמלה.

אין בליבי שינאה, קינאה, טינה, נקם, אין בליבי את אלה, כי יש
בליבי הזדהות והבנה, ויחד עם זאת, יודע ליבי לזהות, מתי מבקשים
אחרים לחצות את הגבול שבין קבלה מצידם של הנתינה החופשית שלי,
לבין לקיחת הדברים, שאינני יכולה לתת מסיבות שונות.

יש בליבי כל-כך הרבה אהבה.

אנשים חושבים, שטוב הלב שלי נובע מתמימות יתרה ומנסים לנצל, אך
כאמור יודע ליבי לזהות ולהציב גבולות.
ויש גם את אלה, שמאמינים, שההתחשבות והנימוס שלי נובעים מלב
תככן.
האמת... שיחשבו. יש בי די ביטחון לא להתייחס לאשר חושבים, לא
לחיות על פי מחשבותיהם של אחרים, ואם זה מה שמעדיפים הם לחשוב,
שירחקו ממני, כי הרי אם תככן הוא ליבי, אינני טובה להם.

יש בי המון אהבה, שחובקת עולם ומלואו, וזה מה שגרם לי לטעות,
פעמים רבות בחיי, ולחשוב שמדובר באהבה רומנטית.

מה היא אהבה רומנטית? - מה היא זוגיות?

אהבה רומנטית, כמו שאני רואה אותה, היא תחושת ההשלמה עצמית, כי
אדם לא יכול להיות שלם, ללא בן/בת זוג, שי/תאזן אותו.

וזה לא משנה, אם אדם מעדיף את בני-מינו או את בני-המין האחר,
כי בכל גבר ובכל אישה מתקיימים גם הזכר וגם הנקבה.

זוגיות היא איזון הדדי בין הגבר לאישה, בין הכוח הפיזי והרגש.

זוגיות איננה משחק תפקידים, כיוון ששני אנשים, המשלימים זה את
זה בשמחה, כשחייהם מלאים בצחוק, בחוכמה, באתגר מוחי וריגשי,
בעניינים משותפים, בזרימה... אותם שניים יזרמו אל תוך הזוגיות,
וכל אחד יזרום אל תוך התפקיד המתאים לו ביותר, בתוך הזוגיות.

אם רוצה אדם לדעת, אם נכונה הזוגיות עבורו, שישאל את עצמו אם
תפקידו בתוכה מעייף אותו, אם הוא מרגיש שלם, כשהוא עם
בן/ת-הזוג, אם הוא מרגיש חצוי, כשהוא בלעדיו/ה.

אם אדם רוצה לדעת את עצמו בתוך הזוגיות, האם הצד השני מאפשר
זאת? - האם הצד השני מאפשר לו להיות הוא עצמו, האמיתי, ללא
מסיכות...

אם עוטה אדם על פניו מסיכות, אם מסתיר הוא דברים, אם מבקש הוא
לשנות את הצד השני בזוגיות, אינו יודע מהי אהבת אמת, שכן אוהב
הוא דמות דמיונית ואינו פתוח לאהוב מציאות קיימת.

אם אוהב אדם את בן/ת זוגו, עליו להניח לו/ה להשתנות תוך זרימה
ולהתאים את עצמו/ה למערכת החדשה, שנוצרה, ללא כפייה.

אדם יאהב ונפשו תקשור עצמה בנפש אחרת, רק אם ירשה לעצמו לזרום
אל תוך מערך הזוגיות, ויעשה זאת אהבה קודם כל כלפי עצמו.

כי על מנת למצוא אהבה אמיתית, יש לדעת לזהות מי/מה עושה לך טוב
ומי/מה עושה לך לא טוב, וכשזיהית, למד להרחיק ממך, את כל אשר
עושה לך לא טוב ולמד לקרב את כל העושה לך טוב, ואז למד לשמור
על כל אשר עושה לך טוב, כעל אוצר יקר, יקר יותר מכל הזהב, הכסף
או היהלומים, שיש בעולם...

כי אם אוהב אדם את עצמו, האם לא יבקש להיות מאושר?

כן, יש חלק אגואיסטי באהבת אמת. לשמור על האושר העצמי שלך,
לאהוב אחר מתוך האהבה שלך לעצמך. לתת לאחר באהבה, כאילו נותן
אתה לעצמך.

האושר הוא דרך ולא גורל

מתפללת אני בכל יום, שיתמלא העולם הזה באהבה, באור, באושר
ובשלווה. אמן!