יושבת לך שם
בחדר לא שלך
יושבת ובוכה
מיוסרת ופצועה
רוצה להידמות למראה
לצעוק שכל בעולם ידע
אבל לא מסוגלת
הבושה אוכלת
אוכלת ומכרסמת
הזמן רץ, לא קופא לשניה כפי שהיית רוצה
על פנייך מסכה
בונה על ליבך חומה
מרגישה כגיבורה
המלאך האמיץ של המשפחה
עד שהאשליה הורודה נשברת והכל מתרסק
נחשף החתום בך באש
את חלקי ליבך אינך מסוגלת לחבר
ואני כפיה אל נשמתך הקרועה מגששת
מנסה להושיט לך יד חמה ואוהבת
מעינייך זולגות נהרות דם,
גופך הקטן גוסס ומבותר
אל תוך עינייך אני לוחשת:
בואי אלי ילדתי הקטנה
בואי כי תמה המלחמה
בואי, בואי...