איך זה קורה
כשהאהבה מולך
נשארת איתך
אבל רק כזיכרון אפלולי?
ועוצמת השמים
וים של מים
לא יכולים לשטוף את הפחד הטבעי?
העצב שולט בך, ביחד עם צחוק
רחוק מאהבה, כמו אי ירוק
והירק מסביב לא יכול להכיל
את מה שאתה מרגיש, בלי להבדיל
בין טוב, לרע, לנכון ,מותר
כי אין חוקים,אין גם מחר
כמו דמות בתוך ספר
שנשכח על מדף,
של ילד גדול שאותו כבר שכח
איך לפני השינה, כשהיה עוד קטן
קרא הוא בספר, וחלם וחלם...
עכשיו כבר אין מקום, לאותו רעיון
מחפש אחריו אך הוא, בדמיון
ואיך זה קורה
כשמול הפנים
חולפת הזדמנות
של פעם בחיים?