מסידרת "שלושה נעלמים"

פרולוג:
[כמה מלים מקדימות על המילה כביסה, עמכם הסליחה]
למילה 'כביסה' נעשה עוול. מיצלול כבד עם זכרון מלוכלך נדלה
ממימי גיגית ההיסטוריה, מלאכת הכיבוס מעלה מחשבות על אצבעות
מובסות - שפשוף נמרץ על בדים קשים, ריח חריף של פתיתי סבון
סמיכים מוקפצים וליזול - שבחלוף הזמן מתעדן לניחוח האבקה
הקלילה והמרכך המלטף. וכשכל אלה מחוללים, מקציפים ומתנפצים
בתוף הסערה - מזוככים וזחוחים אל זרועות הנקיון, אחר-כך באים
בשקט מופתי, טוהר וצחות.
והפיסגה? כעין שכינה עייפה התלוייה במגע עם הרוח...
בדומה למילה 'סליחה' שכלולה בה כבידת החטא, הסליחה שבאה
בגמירה, על כל התהליך המאומץ - גם בה שוכנת נקייה ומאווררת -
רוח מותשת עם זכר מכותם, המתחייה בה כמו מחדש. כמו.
[ע.י.]

כמו חיה היא עושה אותי, כמו חיה
ואתה הנכון ובהיר בימים,
אך בשחור הלילות היא תזעק: "חיה, חיה!"
עד שהיא תירגע.
"זהירות חיה", היא עוד תלחש "סליחה, לא לדרוך
על הדשא הירוק
לא לתת מדרס לעקבות,
לא לחיות", היא תדרוש בשפה חצויה

אני אתהלך לבנה כמו מת, רק על שבילי האבן
שסביב ביתי, צעדי מיני מתפצלים
אל מציאות האוכפת את חיותי

וכשתבוא אליי עם הפנים נדבר שוב בתלתלים.
אתה הנכון ובהיר - תפער את הפה
של חיה רכה:
"מה שאצל אחד נחשב למעשה
אצל השני הוא חתיכת מילה."

טריות-חמות, מתאווררות -
מילה מילה מושחלות על חבלי הלוך-ושוב
של חרטות,
משפטי נהמה שהרוח תטלטל בהם קצוות
יפרטו אותי על חסרוני בך,
והמילה 'סליחה' תיתפס תלויה
על בלימה נכלמת
כמו הד מתאדה לאיטו
ברווח הנמתח בין שפתינו.

אבל גם כמו כביסה נקייה.

חיותי = Hayuti
חסרוני = Hesroni