אני פוקח עיניים. החדר שלי כבר שטוף שמש. פאק, כבר 14:00!
מעניין אם השותף שלי פה. אני קם, מתלבש, ויוצא לסלון. אין אף
אחד בבית. היום אני בן 25. והשותף שלי? אפילו פתק לא השאיר.
מוציא קופסאת דגנים, וקרטון חלב חצי ריק, רק כדי לגלות שכל
הקערות שוכבות מלוכלכות בתך הכיור. אין לי כח לזה. שופך קצת
דגנים לפה, ולוקח שלוק מהחלב. אחלה פתרון, טופח לעצמי על השם.
הולך לשירותים, ומביא גליל נייר טואלט, ובקבוק של קרם גוף.
מוודא שהדלת נעולה, ונכנס לחדר עבודה.
משוטט באתרי פורנו, מחפש איזה משהו קצת יותר איכותי מהחרא
הרגיל. בסוף אני מוצא איזה סרטון של זוג לסביות שמזדיינות
במבטיה מלאה קצף. בוהה בבקבוק של הקרם גוף, בזמן שהלסביות
גונחות ברקע. עוברות איזה 10 דקות, ואני ממשיך לבהות, עד שאני
קולט שאין לי חשק. נמאס לי כבר לקיים יחסים עם עצמי. חוזר
לסלון, מדוכא משהו, ורואה טיפה טלוויזיה. אחרי כמה זמן מחליט
ללכת לאיזה סרט בקניון. בכל זאת, לא כל יום זה יום הולדת.
מתיישב באוטובוס, וקם אחרי שניה, כדי לפנות מקום לאיזו זקנה עם
פיאה ורודה. היא עושה לי עיניים. אני עושה לה בחזרה. יורד
בתחנה ליד הקניון, ומתחיל ללכת. פתאום אני שומע מישהו צועק את
השם שלי מאחור.
"יו! כמה שנים לא ראיתי אותך!", היא אומרת לי. "מאז המסיבת
סיום של יב', לא?" אני עונה, ובדרך מעביר עליה מבט בוחן. "ממש
השתנית", אני מוסיף. היא אומרת שגם אני, ונושכת את הלשון
באיטיות. אני מחליט לקחת את הצ'אנס. "בא לך לשבת על כוס קפה?"
"אני נורא ממהרת, יש לי המון סידורים לעשות." שאני אוותר בכזאת
קלות? לא נראה לי. חוץ מזה, היא נראית כל כך טוב שזה כואב.
"מה, שבע שנים, ואין לך רבע שעה בשבילי?" ומוסיף חיוך חמוד עם
גומה אחת בצד ימין. "טוב נו, אני מניחה שאני יכולה להמשיך
מחר..."
התיישבנו בבית קפה, אני הזמנתי אספרסו, והיא הזמינה לאטה.
שאלתי אותה כל מני שאלות כמו במה היא עובדת, ועם מי היא עוד
בקשר. אבל לא ממש שמעתי את התשובות. הייתי עסוק מדי בלדמיין
איפה היא תשתלב טוב יותר. על הספה, על המיטה שלי, או על השולחן
במטבח. פתאום הרגשתי את הרגל שלה נוגעת בשלי. חשבתי שזה סתם
במקרה. אבל אז זה קרה שוב. ושוב. עד שהנגיעות הפכו לליטוף מעלה
ומטה. אחרי כמה דקות אמרתי לה שהיום מקרינים את הסרט החדש של
שפילברג, ושאני אשמח אם היא תבוא איתי. היא אמרה שהיא תשמח.
קבענו להיפגש בעשר.
כשהגעתי לקולנוע היא כבר היתה שם, וכבר קנתה כרטיסים. היא אמרה
לי לא לפתוח את הפה אם אני מתכוון להגיד משהו על להחזיר לה.
העדפתי לשתוק ולהתפעל מהנוף. היא לבשה חצאית קצרצרה, וחולצת
קשירה, שמי שיצר אותה, ממש חסך בבד. נכנסנו לסרט, והתישבנו
במקום. רבע שעה אחרי שהוא התחיל, היד שלה כבר טיילה לי על
הירך. עד שהסרט נגמר כבר בקושי יכלתי לשים לב לעלילה. יצאנו
מהקולנוע, ושאלתי אותה לאן היא רוצה ללכת. היא אמרה שהשותפה
שלה נסעה לבקר את ההורים, ושיש לה בבית בקבוק וויסקי בן 12 שנה
שצועק להזדמנות להיפתח.
מי אני שאסרב?
אני נכנס למעלית, נעמד מאחוריה בזמן שהיא לוחצת על קומה 8,
ומנצל את ההזדמנות כדי לתת לה צביטה בישבן השמאלי. שלוש שניות
אחר כך הלשון שלה כבר מנסה להתיידד עם השקדים שלי, בזמן שהיא
דוחקת אותי לפינה של המעלית. אנחנו עומדים שם כמה דקות גם אחרי
שהמעלית עוצרת. אני מזכיר לה את הבקבוק שמחכה לנו, ואנחנו
נכנסים לדירה. היא אומרת לי להתיישב, ומביאה את הויסקי ושתי
כוסות.
היא מתיישבת לידי, ואני מוזג לשנינו. אנחנו משיקים כוסות
ולוגמים. אני בוהה בה, והיא מחזירה לי מבט. היא שמה לי אצבע על
החזה, ומתחילה להזיז אותה במעגלים קטנים. אני מתחיל ללטף לה את
הירך והשוק, חושף עוד פני שטח כשאני מזיז את החצאית שלה טיפה
למעלה. אני מעביר את היד שלי מסביב למותן שלה, ומושך אותה
לכיוון שלי. היא מרימה את הברך מעלי, ומתישבת עלי. היא מתחילה
לנשק את הצוואר שלי, וממשיכה עם המעגלים על החזה. אני מתחיל
ללטף לה את הגב, משחרר טיפה את הקשרים התחתונים של החולצה,
מגלה עוד בשר לאוויר הפתוח. היא מתחילה לכרסם לי את האוזן,
ונושפת לתוכה. אני יורד למטה עם היד, דרך הגב התחתון, ממשיך
לרדת, נשאר שם טיפה, וחוזר לגב.היא מורידה לי את החולצה,
ומתחילה לנשק לי את החזה והבטן. אני משחק לה בשיער. היא
מתיישרת, ואני יורד עם הידיים לצוואר שלה, פותח את הקשר,
ומשחרר את החזה שלה לאוויר העולם. אני משעין אותה אחורה,
ומתחיל לנשק לה את הבטן. אחרי כמה דקות היא קמה, מקימה גם
אותי, ולוקחת אותי לכיוון חדר השינה.
אני פוקח עיניים. החדר כבר שטוף שמש. פאק, כבר 14:00! מעניין
אם אני לבד בבית. אני קם, מתלבש, ויוצא לסלון. אין אף אחד
בבית.
היום אני בן 16.
יש לי מין קטע כזה עם הקדשות. הסיפור הזה מוקדש לי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.