עיניים חמות מרוב דמעות, מנופחות ואדומות. ידיים רועדות. כבר
לא פוחדת, זה מהתרגשות. דרכים רבות כל כך לאושר. התרגשות
גוברת, והראש מסתחרר.
ללחוץ עליו, כדי שיכנס עמוק לעור, ודם יתחיל לטפטף מאותו מקום
שם נכנס. לאט לאט להתחיל להזיז אותו בתוך העור, לאורך הווריד.
פרק היד שנחלש, דם שניכז מהווריד, לב פועם בחוזקה מהתרגשות אך
נחלש לו לאיטו.
דממה בחדר, הוא קר, ברזל קר ולא אנושי. רק לחיצה אחת איטית.
סחיטה עד הסוף. הקפיץ הולך עד הסוף, נמתח עד הקצה ומשתחרר
בדיוק בסוף. פוגע בכדור, והוא ניצת ויוצא לאט לאט מהקנה. יוצא
מהקנה וחודר דרך עור המצח. מפלח את העצם, נכנס ישר למוח ודרכו,
ויוצא מצידו השני של הראש, בקו ישר מהנקודה בה נכנס.
כוס וודקה על השולחן. והם רבים כל כך, בכל מיני צבעים, גדלים
וצורות. מיטה גדולה. אחד נכנס, ולגימה של וודקה. זרימה קרה של
וודקה בגוף כדי לטשטש את החושים. עוד אחד נוסף נכנס לוושט.
עובר דרך הוושט ומגיע לקיבה הריקה. ועליהם מצטרפים אחד אחרי
השני עד שממלאים את כל הקיבה. הזוהמה של התרופות. צבעים
בעיניים, ראש מסתחרר, עוד מעט הכל נגמר, ולאט לאט חושך.
עומדת ממש על הקצה. רוח נושבת על הפנים. העיר ריקה מאיש. שקט
כמעט מוחלט. כאילו הכל נדם רק בשבילה. לא מהססת, רק מאטה טיפה.
חושבת על כל מה שרצתה, על כל מה שעדיין רוצה. חושבת ומנסה
לדמיין איך זה יהיה. רגליים ניתקות מהריצפה הקרה. ידיים נפרסות
לצדדים ומשב רוח חזק דוחף את הפנים. זהו עוד חמש שניות ו...
ארבע, שלוש, שתיים אחת...
כל כך הרבה דרכים להשיג את האושר הנישגב מעיניי אדם. דרכים
רבות כל כך להשיגו אבל איש לא עושה דבר. כולם מחכים עד הסוף
כמו ילדים טובים. רוצים שיגמר טבעי ולא מנסים לזרז.
ואחרי כל זה, אחרי כל ההכנות, הרעש המהומה, כל הטירחה שמסביב
רק דבר אחד נשאר. נשאר לעולם הזה, לעולם הבא, נשאר רק הוא,
השקט...