כל אהבותי נשרו להן,
חלפו נדפו עם הרוחות.
לאסוף אותן ביקשתי
שינו גוונים, איבדו צורות.

בסתיו עירום נותרתי,
קופא ברוח וכואב.
אולי בשביל אמצא לי
אהבה שתחמם את הלב.

אולי אקטוף את השמש,
ואתעטף בה כמו טלית.
היא אליי עוד מחייכת
ביממה רק מחצית.

ממתין לבוא החושך,
שיאיר לי את חיי.
ואז בחלומות הלילה
שבות כל אהבותיי.

עם שחר קול שמעתי
קורא לי החצב.
את חכמתו אימץ
ואמר בלב רחב:
"הבט בי!
כולי לבן פורח,
אך עירום ללא עלים,
אותם זוכר לצמח
בימי הסתיו הקרים".