"במקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסופו של דבר גם בני-אדם"
- היינריך היינה
בשביל המסומן, המוליך בין אדם למקום, המרצפות
מהוהות בקצוות.
רבים העוברים, רבים אף יותר הלא שבים.
עצי צללים יפשטו עלעליהם בצנעת שוליים, יערמו
למרגלותיהם בקברי דאחים.
את שורשיהם האילמים יבקשו לשלוח מעתה אל שחור רקיע.
בשביל המסומן, המוליך בין אדם למקום, שבכל מקום ומקום
הוא נמצא. רק הוא, ולא אחרים.
והוא זה שצרב בכל עולל חותם שפה עליון.
לעיתים יביט עין אל תוך עין,
לעיתים יגשש כסומא בארובה,
יתמך בקירות האבן הקרים.
קצות אצבעותיו ילטפו קלות את הפרוכת
יתעקצצו על רימונים.
בחלוף הרוח; אודים ילחשו בענות:
"במקום שבו שורפים ספרים,
ייתכן שישרפו גם את צלם האלוהים".
XX
אילו רק עשה בהם שפטים
דיינו
---------
דאחים - כמו חרם דרבנו גרשום
(ד - מארמית, קידומת במובן: ש-, של)
---------
שיר שואה ישן: http://stage.co.il/Stories/64739