פאולה אומרת שחדר מדרגות הוא רק אמצעי לטפס הביתה ולא נועד
לשיחות מפגש מזדמנות ורעשניות ואני אומר מה שווה הסנדוויץ' אם
אין משהו טעים באמצע. איקרה עם זיתים או שוקולד שחר או רסק
עגבניות.
ברכה אומרת שלא טוב לאוטו אם קופצים לו על הגג ואני אומר שהיא
צודקת, מה האוטו שלה אשם, עדיף לקפוץ על הראש של ברכה.
רותי אומרת שנבוא אל הגן בשישי בבוקר לקבלת שבת, ושזו זכות, לא
פחות, של בוגר הגן להשתתף במיסה ואני אומר שאני כולה בכיתה א'
ועדיין לא הגענו לאות ז'.
שרה אומרת שאנחנו פראיים וכבר נופל לה הטיח מהתקרה ואני אומר,
אז מה? זו לא אשמתנו שאנחנו גרים בקומה האחרונה ומה זה בכלל
טיח? לנו יש זפת על הראש. אה... ואבא בכלל אומר שהיא לא שילמה
ועד כבר שלושה חודשים אז מגיע לה שיפול לה טיח לתוך המרק בטטות
שלה. והעובש על חשבוננו.
שרון אומר שאבא שלו עלה על מוקש בלבנון וכל הרגל שלו הייתה
מרוסקת ואני אומר שבכל פעם שאני משחק תופסת יחף על הדשא ודורך
על הקקה שבופי של פאולה השאיר אני מבין איך אבא שלו בטח
הרגיש.
אבי אומר ש"צ'יקה-צ'יקה לה ברבוריקה" הוא משחק מגניב ואני אומר
שאם יצא לך במקרה להיות בתחתית ערמת הילדים כשהאיכסה
החום-בורדו של בופי נמעך לך על הלחי ומשם לנחיריים ומשם למערכת
הנשימה ועם כל נשיפה אתה משחרר קצת בופי-מסרוחי לאוויר, אז זה
די באסה כי אף אחד אחרי זה לא מוכן לשחק איתך יומיים.
יחזקאל אומר שהוא קנה מערכת חדשה עם פטיפון אלקטרוני ומחט
יהלום ואני אומר שאיינשטיין באמת נשמע נפלא ויהלומי אבל כדאי
שיחזקאל יחליש את הווליום של הסרטים הכחולים מהמסרטה שלו כי זה
גורם לבופי להיות מיוחם וכשבופי מיוחם הוא קודם כל רץ לדשא
ומשאיר מוקשים ובדיוק באותו יום יוצא שאני בתחתית של
הברבוריקה.
מנדל אומר שהדירות הפחות טובות פונות לכביש ואני אומר שזה מה
זה לא נכון. כי אם המרפסת שלך לא פונה לכביש לא תוכל לראות את
המצעד של גולני ולא תוכל לראות אם הערבי העיוור שמוכר תירס חם
עובר עם העגלה שלו ולא תוכל לראות את ההוא שמוכר יופי-יופי ואת
הנרקומנים שהולכים מכות ואת התהלוכה של הנוער הנוצרי ולא תוכל
לראות את שרה זורקת מרק בטטות-טיח מהחלון ישר אל הדשא. וכל מי
שלא פונה לכביש לא משחק בצד הזה כי הוא חושב שבופי שוב מיוחם
על לא עוול בכפו. העיקר שליחזקאל יש מחט יהלום ואמא הכינה לי
איקרה עם זיתים.
סמי אומר שכל השמאלנים זונות ואני אומר שאח שלי אורן עושה
שיעורי בית ומשחק כדורגל עם צד שמאל שלו ועלבון כזה מחייב אותי
לפחות לבעוט לסמי בגרב או לקפוץ על גג האוטו של אשתו ואם סמי
גר מתחת למנדל הוא לא ידע לעולם מאיפה צמח לנו פתאום עץ
בטטות-טיח כזה יפה. והזונות הכחולות של יחזקאל בכלל לא צורחות
לצד של הכביש ואני אפילו לא הגעתי עדיין לאות ז'.
חיים אומר שהם לוקחים את בופי לוטרינר כי הוא סובל מעצירות
ואני אומר שמבחינתי יחזקאל יכול עכשיו להגביר את הווליום של
המסרטה שלו כי אם יש משהו כיפי במיוחד בבלוק הזה זה לראות איך
כולם פתאום מתערבבים. ואז שרה חושבת שהרעש בא מאצלנו והיא
מטפסת ודופקת בדלת ואנחנו מציצים בעינית ומתפוצצים מצחוק והיא
מרוב עצבים שוכחת את הסיר מרק שלה ליד הדלת שלנו וסמי שאוהב
"לדפוק" זונות לוקח את הסיר ושותה ממנו בטטות עם קרוטוני טיח
ומקיא אותו על הדשא בדיוק כששרון משחק תופסת יחף וסוגר מעגל עם
אבא שלו ואז הוא מתחיל לקפוץ על האוטו של ברכה כדי לנקות את
הרגליים. מנדל שלא מודע למה שקורה, כי המרפסת שלו לא פונה
לכביש, לא מבין על מה כל המהומה ורק כשאבי חוזר הביתה מבית
הספר יחזקאל מכבה את המסרטה ומנדל יכול לחזור לישון צהריים עם
הפנים לצד של הדשא.

בינתיים אני רואה מהמרפסת איך הגולנצ'יקים הולכים מכות עם
הנרקומנים בגלל ויכוח על חצי תירס חם ורבע יופי-יופי כשהנוער
הנוצרי נותן להם קצב וגונב לנו את עץ הבטטות-טיח ואח שלי אורן
לוקח עגבנייה ובשמאלית נפלאה זורק אותה מהמרפסת על העיוור
מהתירס שמקבל התקף לב ועוזב את העגלה שדורסת את בופי שבדיוק
חזר מהוטרינר עם המלצות להמשך טיפול.

רותי מתעקשת שנבוא אל הגן בשישי בבוקר לקבלת שבת ואני אומר,
עזבי שבת, תראי איזה חג.