טלי קופרשטיין / כמיהה |
אני רוצה לעטוף אותך בחיבוקי,
לתת לאהבה שכלאתי בתוכי זמן כה רב
לפרוץ החוצה.
נחשולים של רגש טהור שמציפים אותי
מאז הכרנו - איה אתה?
החיים ממשיכים,
ומעברנו המשותף נותרו רק זיכרונות
צבועים במר-מתוק;
ושני אנשים משני צדי המתרס,
על שתי גדות נהר, שאל להם להיפגש בשנית.
אני רוצה לעטוף אותך בחיבוקי
שיאיר את יומך בכל החוויות שחוויתי מאז שנפרדנו.
רוצה לגעת בציפור הנפש שלך באצבעותיי העדינות,
להתוות מחדש את הקשרים העצביים
שקישרו ביננו וגרמו לי לאהוב,
לאהוב... כפי שלא אוהב עוד אף פעם.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|