איזה סיוט
להסתכל לשמיים ולראות, שמיים.
להסתכל על שולחן ולראות, שולחן.
להסתכל עלייך ולראות עוד אדם.
ולדעת
לדעת שיש שם עוד עולם שלם
עולם דימויים,
עולם מטפורות,
ועולם חרוזים,
עולם של מילים וצללים וכוונות נסתרות
עולם שלם של סיפורים מבלי דעת.
ולנסות
לנסות להוציא הכל מהראש,
וכלום לא יוצא,
להחזיק עט ביד ולאט להרדם לתוך דף.
ולחשוב על שורה שנעלמת,
ונעלמת.
ולא להצליח
ולא להצליח
ולשכוח...
ולהתייאש
בסוף אפילו לא לנסות
3 שנות שתיקה
3 שנות צבא
אני חוזר לכתוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.