אצבע סיפרה לישבן כי הקיבה שומרת דברים בבטן
עלה לה השתן
למוח, אך למוח תש הכוח ומשום שהיה לחוץ
(היו לו הרבה דברים על הראש) ועם הלשון בחוץ
והגוף בעיניו נעלם היה, מצח חקר לגופו של עניין ומצא
שהאצבע שיקרה במצח נחושה וגירסתה היתה מצוצה
מעצמה, הוא הצביע עליה כצבועה. "כפוית טובה
בעת התקפי בולמיה היית אלי דוקא קרובה",
הקיבה נתנה לה שטיפה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.