אורית כריס / אהובי |
אך הבטת בי והייתי שלווה.
העיניים יבשו מדמעה אחרונה,
עורי אדמדם הלבין במהרה.
אור הלבנה בהק על פניך,
בנהר השתקפה בבואה של דמותך.
לא אשכח איך שתקת,
חיוכך חשף גומה.
הצבעים בעיניך דיברו במקומך.
אתה רך ועדין,
מרוחק במקצת,
ואותי כך הרגעת בלי דברים. רק מבט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|