תמיד הן אמרו שהוא יפה, אף פעם לא הבנתי באמת מה הן מוצאות
בו.
הוא תמיד ניראה בעיניי סתם אדם, תמיד הן אמרו שיש בו משהו, אני
אף פעם לא ראיתי את זה, לא הבנתי מה זה.
הסתכלתי עליו באמת, ראיתי את המשהו הזה שהן תמיד מדברות עליו,
פתאום הבנתי ממה הן מתלהבות, ואז הבנתי שאני רוצה אותו בגלל
המשהו הזה שיש בו, הוא פתאום ניראה יפה בעיניי.

אבל אני יודעת שכלום לא יקרה.
הוא בקושי מכיר אותי, הבנתי שהוא מאוהב במישהי.

זה תמיד קורה לי.
לפעמים אני מרגישה שאני תמיד אהיה לבד.
זה רק בגלל שאין לי את האומץ לגשת, להגיד שאני רוצה, סתם לדבר
בלי להרגיש מבוכה.
אני מאבדת תקווה עוד לפני שאני בכלל מנסה.

מתי אני כבר אחזור לעצמי?
מתי אני אצא מהקונכיה?
כבר עבר כול כך הרבה זמן ואני עדיין מנסה.

מתי שוב אהיה אותה ה"כלבה"?