[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








למה אני שוב ערה בשעה מאוחרת? הרי זה ברור שגם הפעם לא אמצא
תשובה. אין תשובה.
שוב כמו כל לילה מתבוננת בתקרה, בוהה בצג המחשב, מקישה אותיות
על המקלדת.
ביום אין לי זמן לחשוב ובלילה כל המחשבות מתפרצות החוצה במין
גל שלא נותן לי לישון.
האם זה פחד?
עצב?
דכאון?
בדידות?
אכזבה?
תסכול?
לחץ?
כל כך הרבה דברים מטרידים, כל כך הרבה דברים לא פתורים.
כמו תמיד גם הלילה אני מחפשת משמעות, מנסה להבין למה אני פה,
ולא מצליחה. שוב מפחדת שיום אחד אקום ואחליט לוותר על הקיום
המיותר הזה.
כמו תמיד, גם הלילה אחשוב על כל האנשים בחיי, החל מהאנשים שאני
כ"כ אוהבת ועד האנשים שפוגעים ומשאירים עליי צלקות.
גם הלילה אתלבט מה אעשה עם חיי, ובאיזה דרך אבחר.
גם הלילה אתהה מה אנשים מוצאים בי, מדוע הם אוהבים אותי וארגיש
ששוב, איני אוהבת את עצמי.
די! אני חייבת להפסיק.
הלילה כבר נתפס בתור משהו שנותן לי לגיטמציה לשקיעה. לטביעה.
כל לילה אני מתייאשת מחדש, ויותר. מרגישה שאני כל פעם מצפה לכך
ש"מחר יהיה יותר טוב" מצפה למשהו... משהו שיבוא... משהו
שיקרה...
והוא לא קורה.
אני יכולה לכתוב כל יום סיפורים על משמעות, על אושר, על משקל,
על חברים, אבל זה לא ימלא לי את אותם דברים בחיים.
גם מחר אקום ואשתדל להיות מאושרת ככל שאוכל למרות שבפנים לא
ארגיש שמחה כלל. ואולי באמת יהיו רגעים של שמחה, זה ברור שכל
היום ארגיש עייפה, ואומר לעצמי שהלילה אני אישן כמו שצריך. אבל
אז תשקע השמש, יבוא השקט, יחזרו המחשבות ושוב אשקע... אשקע
ברחמים עצמיים...



סתם אחד מתוך לילות רבים שנראים ככה בזמן האחרון. וזה מוזר
שאני כותבת את זה דווקא עכשיו, בתקופה שאני יחסית מרגישה בה
יותר טוב.
כנראה שתמיד יש משהו חסר... הוא מתמלא מתישהו?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בהתחלה הייתי
בטוחה שהכל
עבודה בעיניים,
שצוחקים עליי,
אבל זה באמת
נכון!! ברגע
שאתה מתחיל אין
דרך חזרה... אתה
לא יכול
להפסיק.


אחת שהתמכרה מהר
מדי לכתיבת
סלוגנים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/3/06 12:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אביב דותן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה