השלג ירד בחורף
האחרון
על בקעת הלבנון
דפק בגג הפח הדק
וכפף

באתי לביקור
אמי ואחיי ישבו על מחצלות קרות
אבי כמנהגו עודו במנהגו נוהג
הורג את הזמן
ועורג

על אותן השנים
שהיה לו בית מאבנים
ואין חסר דבר
בארץ אבותיו
במקום ההוא
היה אוחז ביראה
ורוכס שדות וכרמים

שלא ככאן היה אומר
יורדים השלגים
בלבד
והלילות לבנים
נערמים בנימים
פעם בהיותי
ילד כאחיי
והיה מספר
הייתי רואה קירות
של טירות
וארמונות
בעיניו

היו הדלתות משובצות
באבני מרגליות
האבנים היו מונחות
בלבבו משיחות מדברות
מנחמות כשמשות
מחממות
הסתכלתי
על גג הבית
העכשוי
העשוי מפח
והתפללתי
למען עולמם הרך
השוקע לעבר ראשם

שהשמיים בל יתגלו
על חלומם
שכן גם מכאן
בשעה ובחוץ קר
אפשרי ולא מיד אדם
ימצאו פליטים
על כורחם
נמלטים לעבר
חשכת
כוכבים  קודרים
מה תועיל כאן רוחם
של כל הסיפורים
אם זה הפח יקרוס

מחר אסע
לאוניברסיטה
לביירות
פוסע אהיה בנפשי
חרוט
בחלומו של אבי
בעולמו
בית העשוי מאבנים
בגוונים
של חירות