אסתתר, בתוך הרקע, בין השורות,
שהיא לא תוכל לראות,
שבר כלי, חרס של דמעות,
רק האותיות נותרו ברורות.

המבט המזוגג, השיער הסתור,
הפה שטעם מהפרי האסור
הרגע שלפני סוף הסיפור,
אסתתר חבול ושבור.

דמעות, גשם אנושי -
רציתי רק מגע נשי
לא אדע מנוח לנפשי
משהו אישי.

מכתב אחד, דף לבן,
שורות לא ישרות,
רק האותיות נותרו
ברורות...






"לך ללא חזור,

חפש שם את האור,

את השקט הנפשי,

לך לך אישי.



גופי ואהובי

נותרת אסופי

הלכתי אל סופי

סופי."