ב'
"200 מ"ל שמנת מתוקה
2 כפות פולי קפה
7תרמילי הל
225גרם שוקולד מריר (מאיכות מעולה), קצוץ
30 מ"ל אספרסו (כ-2 כפות)
40גרם חמאה, רכה
אבקת קקאו (רצוי הולנדית כהה) לציפוי".
הקריא אביה בקול רם את הרשימה. "נכין טרופים של אספרסו והל.
המתכון יספיק לנו לשלושים וחמש יחידות בדיוק", הוא ליקק את
שפתיו הבשרניות הביט במיכל וחייך.
מיכל גררה שרפרף מפינת הצעצועים והעמידה אותו ליד השיש. אביה
הביא לרתיחה את השמנת עם פולי הקפה ותרמילי ההל. כשרתחה
התערובת הוא הוריד את הסיר מהכיריים והעמיד אותו מעל משטח עץ.
אדים מהבילים עם ריח נפלא עלו ממנו ומיכל קרבה את ראשה כמה
שיכלה, כדי לקלוט עוד מן הריח.
"ריח נהדר, נכון מיכלי?"
"אהה".
"עכשיו צריך לחכות 20 דקות, כדי שהפולים והתרמילים ייחלטו
וטעמיהם ייספגו בשמנת.
בינתיים אכין לי קפוצ'ינו ולך אכין?"
"שוקו", צהלה מיכל.
"כן, שוקו טעים וחם".
אביה הדליק את מכונת האספרסו והוציא שני ספלים מהארון שמעל
לכיור. ספל קטן עשוי קרמיקה לבנה עבורו וספל צבעוני עם ציורי
דובונים עבור מיכל, מתנה שקיבלה ליום ההולדת שעבר. הידית הייתה
קצת סדוקה, אבל לה לא היה אכפת. היא העדיפה לשתות בו את השוקו
שלה והכי טעים היה זה שהכין אביה. הוא היה מקציף את החלב ושופך
אותו לאיטו מעל מטבעות שוקולד חומים כהים, אותם היה קונה אצל
"גרובשטיין", בדרום תל-אביב. מיכל אהבה להביט בו בוחש בכפית
ארוכת זרוע, עד שנמס כולו בחלב החמים.
"הנה, השוקו שלך מוכן".
הם שתו בדממה והמתינו. מיכל סיימה ראשונה והניחה את הספל שלה
על השיש. אביה הסיט את הפוני שכיסה את עיניה "צריך לספר אותך"
הוא צחקק והביט בשעון שעל הקיר "זהו הגיע הזמן. עכשיו נחזיר את
התערובת לרתיחה שנייה. בינתיים ניקח שוקולד". הוא הוציא מהארון
הנגרר שבפינה בלוק שוקולד, שבר ממנו חתיכה ושקל אותה במאזניים,
שהיו מונחים דרך קבע על השיש.
"בדיוק 225 גרם". מיכל הגישה לו שתי שקיות ניילון והוא שם את
האחת בתוך האחרת. בתוכן שם את גוש השוקולד. את פתח השקיות קשר
היטב את הקצה והושיטן למיכל.
"בואי, עזרי לי לרסק את זה לשבבים. הנה ככה", והוא לקח מערוך
והחל לחבוט בשוקולד. מיכל לקחה את המערוך וחבטה בזהירות
בשקיות. היא זכרה את הפעם הקודמת, כשהשקיות נקרעו וכל השוקולד
היקר התפזר על הרצפה. יומיים הייתה מרותקת לבית, רחוקה ממשחקיה
ומחבריה. היא סיימה ושפכה בזהירות את השבבים לקערה.
"יופי. עכשיו צריך לסנן את השמנת מעל לשוקולד, כך שהפולים
יוותרו במסננת". מיכל החזיקה בחזקה את הידית האדומה של מסננת
המתכת, בשעה שאביה יצק לתוכה את השמנת.
"נוסיף אספרסו ונחכה דקה. הנה קחי את כף העץ ותוכלי עוד מעט
לערבב הכל למסה אחידה". את החלק הזה אהבה במיוחד. לראות איך
יוצר השוקולד שבילים חומים בתוך השמנת, עד שהוא נעלם בתוכה
לגמרי. היא בחשה את התערובת ושאפה בנחיריה את ריח הקפה, שעם כל
בחישה, איבד את עוצמתו עד שנבלע גם הוא.
"עכשיו נוסיף בהדרגה את החמאה הרכה. הנה ערבבי עם הכף עד שהיא
תיטמע לחלוטין במסה". אביה אהב להשתמש במילים גבוהות כשעסק
באפיה. מילים כמו "תיטמע" ו "מסה" לא היו מובנות לה בתחילה, אך
עם הזמן למדה להכירן.
"עכשיו ניצוק הכל לתבנית אינגליש קייק, שנרפד אותה קודם בנייר
אפייה. יודעת למה?"
"למה?" היתממה מיכל בעודה מחזיקה בשתי ידיה את התבנית, ואביה
מוזג את הנוזל החום-כהה לתוכה. "כדי שיהיה לנו קל להוציא את
הטרופים מהתבנית", צהלה לפני שהספיק לענות.
"נכון". מרוצה מתשובתה, נתן לה לאסוף את השאריות שבקערה בעזרת
לקקן.
"ועכשיו מה עושים?"
"צריך לשים במקרר", אמרה מיכל, גאה בידענותה.
"נכון, נכסה את הקערה בפלסטיק נצמד, כדי שלא תספוג ריחות
ונכניס לשעתיים למקרר, עד שהמסה תתייצב לחלוטין ואחר כך מה?"
"אחר כך נחתוך לקוביות או שנכין כדורים ונגלגל באבקת קקאו"
ענתה. את החלק הזה היא הכי אהבה. הידיים היו מתכסות בשכבה דקה
חומה והיה צריך לגלגל את הכדורים מהר מהר, כדי שהשוקולד לא
ימס. אם הוא כן היה נמס, היה צריך להחזיר אותו למקרר, כדי
שיתקשה שנית.
"נכון. וכשנגמור נשמור בקופסא אטומה במקרר, עד שיבואו
האורחים".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.