כשהלילה מגיע אל ביתי,
ואני לא רוצה להכנס אל מיטתי,
כי הצד שלך בה שנותר ערירי,
משרה עלי מין רוח שברירי.
ידי שכאילו מחפשות את גופך,
שבות ריקם באכזבה,
ואני מדמיין שאולי כך גם מצבך,
מחפשת אותי במיטתך נבוכה.
המון הכריות שלמראשותיי,
המחכות בסבלנות לתלתלייך,
ורק שפתיי אהובתי המתוקה,
צמאות צמאות לנשיקותייך.
אבל אני מביט אל המיטה הגדולה,
והצד שלך בה נותר בלעדייך,
והצד שלי במיטתך אף הוא נותר,
עצוב, יתום וקר.
אמרנו, כן אני יודע, כמה ימים בלבד,
אני יכול את זה לשאת,
רק כשאני בלילה, וחושב כיצד,
אני רוצה מעורי לצאת.
במיטה הגדולה, לבדי בלעדייך,
זה עצוב, זה קר בלב.
במיטה הגדולה בלילה בלעדייך,
אני מבקש את האישה שאני אוהב. |