אני מחייג אליה,הפלאפון מצלצל:
נועה:"הלו?"
אני:"הלו,נועה?"
נועה:"זו לא נועה."
אני:"נועה זה עידן!"
נועה:"זאת אחותה,היא לא נמצאת."
החלטתי לשחק את המשחק שלה:
אני:"אפשר להשאיר לה הודעה?"
נועה:"היא אצל השכנים."
אני:"את יכולה להשאיר לה הודעה?"
נועה:"כן"
אני:"רק רציתי להגיד לה שאם היא לא רוצה לצאת איתי אז אין לי
שום בעיה עם זה.אני לא כועס או משהו כזה,רק רציתי לדבר
איתך....זה לא כאילו יצאנו או משהו כזה."
נועה:"יש לה את הפלאפון שלך?"
אני:"אני לא יודע. אכפת לך לרשום אותו?"
נועה:"שנייה....כן"
אני מוסר לה את המספר בבהירות ובהטעמה ובין מספר למספר עוטפת
אותי תחושה של כעס מהול באובדן עצות ופשוט התחשק לי לבכות.
היא מסיימת לכתוב:
נועה:"עידן,כן?"
אני:"נכון. איך קוראים לך?"
נועה:"ענת."
אני:"או.קיי,להתראות."
נועה:"ביי."

-ניתוק-