כשאמות
דעו כי אהבתי מאוד
ונשמתי כל נשימה.
במסע נדודיי חבקתי
דשאים וחולות
פרחים הנצו תחת אצבעותיי
דעו כי היו בי
גם עצב ופחד,
במסע נדודיי נשאתי
בלבול ובורות
צדפים וקוצים פצעו את רגלי
השמש איננה שוקעת
והלילה אינו דבר מלבד
צילה של הארץ,
המוטל על עצמה.
אהבותיי ופחדי
לא התקיימו אלא במרווח
שבין שאיפה לנשיפה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.