כשהלב מעונן
ושמש רווחה
אינה מסוגלת לבצע תפקידה,
אור שחור
כובל את השתיקה.
אזוקה וזועמת,
שורפת את עצמה.
הוא בא
לשפוך את המרה,
לדלות ממנה חלונות של שברים.
לאסור אותה במקומה,
לזכור לעולמים.
כשהשקט חוזר,
גם מראית עין נחבאת
בין הנכאים
לבין הסתברות השיא
לבין השותקים
לבין המאמינים
שמילותיהם זיכרון עמום,
מושתקים במעשים,
כבולים בתוצאות
אל חבלי לידה עלומים
של מציאות
נטולת
כיסופים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.