דב וובר / רחוקה |
מטיילות במחשבה, שוטפות
והלחי נשארת יבשה
הדמעות שלי - שלך הן
לעולם לא זולגות
הדמעות שלי -
בוכות בעצמן,
נשפכות במליחות עגומה
נמהלות בכתבים
לילות שלמים,
איפוק
משקיעת השמש ועד זריחתה
מתבונן בך
דרך עינויים, בכתבים
נפצע, מרסיסי לילה
ואת רחוקה ותוגתית
נתקפת יסורים
נשטפת מבפנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|