אני צידפה גדולה ורכה.
בסתר סלע גדול
על קרקעית עמוקה
אני יושבת, מחכה.
פירורי מזון זעירים
נושרים אלי מלמעלה,
וזרמים חמימים מביאים לי חמצן.
שתי קשוותי הדוקות רוב הזמן.
דבר לא אחסר.
לפעמים כיסופיי סוחפים
קשוותיי נפתחות כמו כנפיים
ובעננה סמיכה של חול
אדאה אל הבלתי ידוע
רק כדי לשוב ולשקוע
אל עומק חיקו הבטוח
של סלע גדול.
אך הפעם, כשחזרתי לסגור את השער -
משהו נשאר בתוכי
גרגיר של חול חתר בבשרי
ולאחר ההלם הראשון, לאט-לאט
ובהרבה נגיעות קטנות
נמשח הכאב בשכבה דקיקה,
זוהרת.
הוא עדיין בפנים.
אך פניו לבנות,
ולחיו חלקה.
אני צידפה גדולה ורכה,
ולי עין אחת עיוורת,
מבהיקה.
בחושך אשב בין שתי קשוותי,
הסגורות בחוזקה. |
