שלושה מדפים
אחד קצת עקום
מגירה אחת
ריקה
ואז הארונית, בשקשוק מתכתי, פתחה בצעדה מדודה לעבר הלא נודע,
כמו גמד רע עם סכין פלסטיק.
מבטה הנחוש הזכיר לכל מי שחלפה על פניו את הזהירות שיש לנקוט
בעת מפגש עם זרים מפוקפקים. היא הייתה מונעת ע"י רצון עז
להוכיח את העולם על טעותו המרה, וע"י מנוע עם בוכנה אחת, שכמעט
לא עשה רעש כי הוא היה משומן כהלכה. הוא עשה רק רעש עמום כזה,
וזה השתלב יפה עם העוצמה והנחישות שהביע מבטה.
בתוכה התגלגל המשפט הקצר לכאן ולכאן, "לא נכון", "לא נכון",
ממדף למדף, מדופן לדופן, נעצר לרגע קט מול המראה והביט בעצמו,
"לא נכון, לא נכון, לא נכון", ומיד המשיך בגלגולו חסר הפשר תוך
שהוא חושב לעצמו "לא נכון".
והארונית, היא לא הפסיקה לצעוד ולצעוד, עוד ועוד, לעבר הימים
הטובים שבצד השני של פסי הרכבת, בלי כוונה מיוחדת להגיע לשם אי
פעם. רק למחות כנגד הטעות המרה.
המגירה ראתה את הדברים אחרת, אבל הארונית אף פעם לא התייחסה
אליה ברצינות. אף אחד לא מתייחס ברצינות למגירות ריקות.


...ואז אמר הגמד "לא נכון!" וצחק בקול גדול "אני הגמד הרע
שבסיפורררר!!!"
ובשצף דיבורו הרים את סכין הפלסטיק שהכין מבעוד מועד בכיס
מכנסיו לכל מקרה שלא יהיה, ורץ לעבר...