אין לי כנפיים
ואין לי תשובה
איך את רואה דרך
רוח חודרת
ללא הבחנה
אובדן התחושה
במבט קפוא
דממת התמותה,
ואני שומע אותם
מצמררים את גופך
נשברים בין העצים.

הדם שלך טבוע בי
למה זה לא עובר לי,
אני מנסה לחשוב
כשהריח שלך באפי
כואב מתוק
וכשהירח יזרח
למעלה רחוק
זה יהיה לי סימן
לא לבכות על קברך
אין יותר זמן.

הייתי עולה אלייך
מנגב לך את הדמעות
ואולי מחר
תשכחי לבכות
הכול יעצר
השקט יגמר
והדם על הקירות
יעלם.

תמשיכי לעצום עיניים
אני אשבור
את המצבה הריקה
ואת תצאי מהשערים
יפה כל כך
תזקפי את הכנפיים
מלאך.