ופתאום, כה קר.

מכונה. כל העולם הפך להיות מכונה
שבורה
של קיום.
נשברנו לכאב,
התמכרנו לאלכוהול היאוש.

והסתיו מחריף לחורף.

כולנו קרעים מאותו מארג חיים.
אנשים - כעלים בשלכת - נושרים
נופלים.
היום האחרון.
ואיפה היא
ואיפה האדמה לא
שותקת.

והיא.
יום מדמם ואחר נאסף בחיק השחור.
נקרש לתילים של זיכרונות.
והיא
תחת שמיכה של עמימות.

ופתאום, כה קר.
והחורף.
שדות נכר.

והיופי... היופי. שמיים שותקים.
קבורים תחת ערימות ילדות
ואגדות אושר ואושר, אור ובוהק.

ושנים של בדידות
ושתיקת
האדמה.
ושתיקתה שלה.
כמכונה.

ופתאום, נעשה כה קר.