|
כתב-יונתן חברוני
הרגע הזה חולף לו ונגמר
כמו עוד אלף רגעים שרציתי לשמר
בזכרוני הקצר, אין לו מקום יותר
כותב כשצריך לדבר מדבר כשלא צריך
וככה זה חוזר
בדיוק כשהגעתי הזמן, מאחר
כל כך קשה לי לאהוב את עצמי
ברגעים כאלו שטוב לי
אולי אני סתם משקר לעצמי
לא מתבונן לא מסתכל על מה שיש בי
מנסה למצוא את הסיבה
איך נשארתי עם תמונה, תלויה בחדר מביטה
בחיוכך לא מוצא את הדרך לחזור אליי
ולפעמים אני שואל את עצמי
אם אולי זה דווקא טוב לי
לא לחשוב יותר מידי, לשקר
להסתתר להתחבא מאחורייך
מתי תביני שאני רק רוצה
להיות זה שמוביל אותך
שמוביל אותך. |
|
|
הארגנטינאי הוא
סתם מזדנב.
פתאום הופיע
אצלינו ככה,
והזדהה לפי העדה
שלו. איזו מן
עדה זו בכלל
הארגנטינאים?
חוץ מהמבטא
המצחיק שלהם, מה
אומרים עליהם?
הוא לא יכל
לקרוא לעצמו לפי
משלח יד? או
איזה מום?
איתו אני לא
יוצאת, ולא אכפת
לי מה תגידי
שירה מתרעמת
לפני הלן ספיבק
מנהלת סוכנות
הדוגמנות ספיבק |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.