אני מודה ומתוודה!
הגרביים בסלון, המים הקרים במקלחת, הקפה שהכנתי "רק לעצמי" כי
לא ידעתי שאת בבית, החברה לשעבר שפגשתי במקרה ברחוב והחלטתי
לספר לך כדי לא להרגיש שאני מסתיר משהו, הפסקת החשמל בדיוק
כשהתחיל 'בנות גילמור', החתלתול שמת מרעל העכברים שביקשת שאשים
בכניסה לבית בגלל העכבר שהיה שם (בשת"פ איתי כמובן), המצב בארץ
ואתם יודעים מה? גם הפיגוע בתאומים (הרי את בין לאדן לא
יתפסו); כן זה אני!!!

חברים, אתם יודעים את זה טוב כמוני (וגם אתן בנות) ואין טעם
להתכחש: אנחנו לא "הגבר בבית", המילה האחרונה היא שלה!
איך שאתה מגיע הביתה לאישה, לחברה ואפילו לבחורה שפגשת ביום
חמישי האחרון בבר בת"א, הפסון והכבוד (במלעיל כמובן) יורדים
ואנחנו מגיעים למעמד של עם מדוכא.
אני לא אכנס עכשיו להשוואה בינינו לבין הפלשתינים אבל אנחנו
פלוס מינוס באותה הסירה (אנחנו לפחות עם מים מתוקים סביבנו,
אבל גם זה לא לעוד הרבה זמן, ראה ערך הווזאני).

בנות שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא שוביניסט וגם לא אף אחד
מהגברים שקוראים עכשיו ומהנהנים בראשם. אני לא מצפה להגיע
הביתה אל האוכל, נעלי הבית המוכנות בצד וכל שאר המאפיינים
ה"ארצ'י בנקריים" האלה, אבל אני גם לא מוכן להיות יותר פמיניסט
כפוי, די, הגיעו מים עד נפש (והמים האלה מלוחים וצורבים).

אני מוכן להגיע אפילו להגיע לעסקת טיעון כלשהי שכן האשמה עלי
מתוך מניעים חיוביים לחלוטין (אהבה וכאלה, אתם יודעים), אני
מוכן לשאת בעונש, אבל כשאסיים לרצות אותו אני רוצה שתדעו שהולך
להיות כאן שינוי!!!
לא עוד "סליחה" מכאן ועד להודעה חדשה, לא עוד "אני מצטער" על
כל דבר קטן. הגיע הזמן שנעמוד על שלנו.
אני כאן בשביל להביא את השינוי! וגם אתה, כן כן ואתה, כולנו.
ואחרי שיבוא השינוי המיוחל, תבוא שלווה ורוגע, אוטופיה של ממש,
ובבוקר ציפורים יצייצו, אני אכין לך ארוחת בוקר כמו שאת אוהבת,
נצא למרפסת, יהיה ממש כיף. יעבור לו עוד יום שבו תתרגלי שוב
למצב האידיאלי לך, לילה נעים וסוער ובבוקר יום המחר, ראו זה
פלא!
לא נשארו לך מים חמים! "אני מצטער מותק הייתי חייב לעוף להרצאה
והתעוררתי מאוחר בגלל שהלכנו אתמול למסעדה..." לא יעזור כלום.
אני מאמין שזה המצב, כזה היה תמיד וכזה תמיד יהיה, אנחנו תמיד
נאהב אתכן ותמיד נסבול בשבילכן.
אבל בנות, בבקשה, Be easy on us.