מסיבות סיום של בית הספר הן תמיד עניין מלחיץ. צריך למצוא מה
ללבוש, להחליט עם מי ללכת והכי גרוע- להזמין את אותו בן אדם
ולקוות שלא יסרב לך.
אז אפשר להבין כמה לחץ מופעל עלייך כשזאת לא סתם מסיבת סיום,
אלא נשף סיום של סוף כיתה י"ב.

נניח שמצאת כבר מה ללבוש. נניח אפילו שהחלטת עם מי אתה רוצה
ללכת.
עכשיו מגיע החלק הקשה.
אז כשהגיעה ההפסקה החלטת שאתה הולך לעשות את זה. ניגשת אליה
בהססנות, וגמגמת לעברה כמה משפטים קטועים ולא ברורים.
היא מסתכלת עלייך בחיוך מושלם ואומרת לך שהיא הייתה שמחה ללכת
איתך, ושהגיע הזמן שתבקש- היא דחתה עשרות בקשות בשבילך. לבסוף
היא אפילו רוכנת לעברך ומנשקת אותך נשיקה מושלמת, ולמען האמת,
ואל תדאג- לא נספר לאף אחד, הראשונה שלך.

ובכן, כל זה באמת קורה. בעולם מושלם.

היא מסננת לעברך "כן, בטח. היית מת." והולכת משם בהפגנתיות עם
עדר של בנות מצחקקות נשרכות מאחוריה. הבחור הפופולארי ביותר
בבית ספר ניגש אליה אחרי כמה דקות, וכל הסיפור המושלם שדמיינת
לעצמך קורה איתו.

נו, טוב. אז נאלצת ללכת למסיבה עם ההיא, נו משם, זאתי שתמיד
מסתובבת עם צמה ארוכה, שעומדת בפינה ושותקת. נו, זאת שאף אחד
לא יודע איך קוראים לה.
אז מה?
היא נראתה לך דווקא די בסדר עם השמלה הכל-כך-לא-אופנתית שלה,
והיא אפילו פיזרה את השיער.
ואתה? אתה היית לבוש בחליפה שכורה, כמובן, אבל לפחות היא הייתה
נקייה ושחורה. ובטח גם ככה אף אחד לא ישים לב לכתם ההוא על
הגב.

ורקדתם. פעם ראשונה שאתה רואה את ההיא, נו זאתי מהפינה, שאף
אחד לא מכיר, משתתפת בפעילות חברתית כלשהי. והיא דווקא נראתה
בסדר. ואפילו הצלחת להתעלם מהפלטה שהיא שמה על השיניים שגרמה
להן להיראות כאילו הן
עשויות מפלסטיק.

אבל אז.. אז ראית אותה. נו אתה יודע למי אנחנו מתכוונים, ההיא
המקובלת, מהפנטזיות. היא הייתה מדהימה. כל כך מדהימה. הסתחררת
כל כך מהמראה שלה, ומהשמלה ההדוקה שלה ומהתסרוקת עד שאמרת
לזאתי, נו מהפינה, שאתה חייב לשבת והיא הלכה אחרייך כמו כלבלב
קטן, כי נו, באמת ציפית שיהיה אחרת?

וההיא מהפנטזיה ומר פופולאריות רקדו. היא נראתה כל כך יפה.
ואחרי כמה דקות היא התיישבה ליד שולחן, חלק מהמשתרכות שלה
יושבות לידה, והוא נעלם עם כמה חברים שלו- אין לך מושג לאן.

ואז אתה מחליט לא לתת לזה לעצבן אותך. וההיא מהפינה הולכת
אחרייך בשקט כשאתה חוזר לרחבת הריקודים, ואתם רוקדים קצת.
ואחרי חצי שעה היא אומרת לך שהיא צריכה לחזור הביתה, כי ההורים
שלה לא אוהבים שהיא חוזרת מאוחר. ואתה מתבאס קצת, אבל מה
לעשות, אתה חייב להחזיר אותה כי אתה היית זה שהביא אותה.

אחרי שאתה מוריד אותה בבית שלה ואומר לה שנהנית מאוד הערב,
והיא מחייכת חיוך חושף פלטות, אתה מחליט ללכת הביתה כי אין לך
מה לחפש יותר בנשף.
אבל בכל זאת אתה "במקרה" שוכח לפנות בפנייה הנכונה ונוסע הביתה
בעיקוף גדול, שכמה מפתיע- עובר דרך אולם הספורט של בית הספר.

אתה שומע מוזיקה וחושב אולי לעצור, אבל מחליט שאתה לא שייך לשם
ושכל המוסיף גורע, וחבל סתם להרוס את הערב הזה יותר ממה שהוא
הרוס גם ככה.
אבל אז, כשאתה בא לפנות לכיוון השני, אתה רואה אותה עומדת לבד
על המדרכה.
והיא כל כך יפה שאתה לא יכול שלא לעצור, אבל אתה בכל זאת לא
יוצא מהאוטו ונשאר לשבת בו כמה דקות ומסתכל עליה.

אבל אז היא ניגשת ודופקת על החלון. ובעיניים אדומות ושובלי
איפור מרוח היא אומרת שהיא מכירה אותך, ושאם לא אכפת לך לקחת
אותה הביתה היא מאוד תעריך את זה.

אחרי כמה דקות של שתיקה באוטו היא אומרת לך שהיא מצטערת שהיא
דחתה אותך ככה, אבל זאת התדמית שלה והיא חייבת לפעול לפי מה
שהיא מכתיבה לה.
יבבה חלושה בוקעת מפיה כשהיא אומרת את זה, ואתה אומר לה שתשכח
מזה, ושלכל אחד יש מעמד משלו בחברה, ושלא באמת ציפית שהיא
תסכים.

והיא אומרת לך שחבל, כי אתה נראה לה בחור נחמד, והיא באמת
מצטערת שהיא לא תוכל להכיר אותך יותר טוב, כי, אתה יודע, בית
הספר נגמר.
ואתה אומר לה שבאמת חבל, אבל היא יודעת שאפשר לשמור על קשר גם
אחרי הלימודים. אתה אפילו מעיז ואומר בגמגום שהיית רוצה לקחת
אותה לסרט מתישהו.
היא מחייכת ואומרת שהיא תשמח, ולפני שהיא יוצאת מהאוטו היא
אפילו נותנת לך נשיקה קטנה.

ואז, כשאתה מגיע הביתה ושוכב במיטה, אתה מחליט שהלילה, בסופו
של דבר, לא היה גרוע כל כך.