לפני הרבה מאוד זמן באה אליי המשמעות וביקשה לשחק מחבואים.
צחקתי. האמת שאולי היה לי קצת מוזר שהמשמעות עומדת מולי. מעולם
לא ניסיתי לחפש אותה, ועכשיו היא מבקשת לשחק מחבואים. הסכמתי.
לא חשבתי שהיא תוכל אי פעם להתחבא ממני כך שלא אוכל למצוא
אותה.
ספרתי עד 17, ועם כל מספר הרגשתי איך היא לאט לאט נעלמת.
"17!" הכרזתי בכל רם, אולי קיוויתי שתחשוף את עצמה ברגע שאכריז
זאת. אך היה שקט... והמשמעות נשארה במחבוא.
"היא בטח מתחבאת מאחורי המראה" אמרתי לעצמי והלכתי לשם בגיחוך.
הפכתי את המראה על כל צידה אך המשמעות לא הייתה שם. פתאום
שמעתי דלת נסגרת. הסתובבתי במהירות ורצתי לכיוון אותו חדר.
פתחתי את הדלת והתגלה לי חדר שלם מלא במספרים. "היא בטוח פה!"
חייכתי לעצמי, שמעתי אותה נכנסת! חיפשתי מאחורי כל מספר,
בפינות ואפילו בתקרה, אך המשמעות לא הייתה שם.
לרגע התייאשתי. וצעקתי: "אני לא צריכה אותך! משמעות מטופשת!
תישארי במחבוא, לנצח!" אך במהרה הבנתי שאני טועה, שאני חייבת
למצוא אותה.
הסתכלתי מסביבי. "היכן היא יכולה להתחבא?" הרהרתי. "היא בטח
מרמה!" חשבתי, "היא יצאה החוצה!" רצתי אל הרחוב והתחלתי לחפש
אותה בין העוברים ושבים, בין הרגלים שלהם, בתיקים, בבגדים ובכל
מקום אפשרי. "היא חייבת להיות פה! אחרת איפה היא?" ניסיתי
לשכנע את עצמי שאני קרובה למצוא אותה אך מאדם לאדם זה נראה
פחות ופחות אפשרי. אפילו מצאתי את עצמי שואלת אנשים אם הם
במקרה ראו אותה, את אותה משמעות. כולם הסתכלו עליי כאילו אני
דפוקה בראש, וצחקו, אפשר היה לחשוב שהם מעולם לא שיחקו מחבואים
עם המשמעות, איפה הילדות?
שכבר היה נדמה לי שמצאתי אותה, מתחבאת בתיק של אחת הילדות,
התברר לי שזאת בכלל לא המשמעות שלי, אלא של מישהו אחר, זה היה
מאכזב. "למה אי אפשר שתהייה לנו את אותה משמעות?" התיישבתי על
הספסל ברחוב והתחלתי לבכות, הרגשתי שהפסדתי במשחק, ותמיד הייתי
תחרותית. הדמעות זלגו לי על העיניים, ולא הצלחתי לראות כלום
מרוב רטיבות. לפתע הרגשתי משהו זז בכיסי הימני, ולפתע יצאה משם
המשמעות, ונעמדה מולי. הפסקתי לבכות ובהיתי בה, לפתע התפרצתי
בכעס:"כל הזמן הזה היית בכיס שלי?! ולא אמרת כלום? לא ראית כמה
אני מתוסכלת?! אני לא משחקת איתך מחבואים לעולם יותר!" המשמעות
הסתכלה לי בעיניים והתחילה לדבר ברכות: "לא אמרתי לך איפה אני
כי קיוויתי שתמצאי אותי לבד, חיפשת אותי כל כך הרבה זמן, ובכל
כך הרבה מקומות, ולא הבחנת אפילו שלמעשה אני נמצאת בכיס שלך כל
הזמן" לא האמנתי לה. "את רימית" אמרתי בכעס. "את היית מאחורי
המראה, ואחר כך התחבאת מאחורי מספר, אני שמעתי את הדלת נסגרת!
אחרי זה עברת מתיק לתיק ורק בסוף נכנסת לי לכיס! עובדה שלא
הרגשתי שהיית שם! את רמאית ואני לא משחקת איתך יותר עד שתשחקי
לפי החוקים" קמתי מהספסל וניגבתי את הדמעות בזמן שהמשמעות
ניסתה לענות לי, ולהסביר לי שהיא מעולם לא רימתה, אך כבר הלכתי
משם, הלכתי לחפש מישהו שלא ירמה אותי.

חלקנו מבזבזים את כל החיים שלנו בלחפש את המשמעות, גם אני.
כנראה שרק ברגע שנפסיק לחפש אותה ונתחיל לחיות באמת, אולי רק
אז נמצא אותה, או שלפחות לא נרגיש צורך לחפש. זאת התקווה שלי
לפחות. אני רק צריכה לשכנע גם את עצמי.