היה,
היה-היה חייל.
לא אני הוא לא אתה,
חייל ככלל.
זהו חייל המדינה מגן הוא על האדמה,
שבה נטמן בטרם עת, נפל חלל.

ידע הוא להכות בכל אויביו.
להישמר וגם לשמור על חבריו.
באוויר וגם בים לכל מצב היה מוכן
רק לא למוות כה אכזר קר ונקמן.

איך זה יתכן?
תגידו, איך יכול להיות?
הגורל כל-כך אכזר אל הבריאות.
כולם ישר מפנים, אצבעות מאשימות
ומבקרים את העולם, את אלוהים ואת כולם.
אך לא, בשום פנים לא,
את עצמם.

ועוד צפירה ועוד שתיקה ועוד יגון.
משפחות שלמות נהרסות ולא נשאר מקום.
באדמה עליה מגינים
ונלחמים, דמם נותנים
ונטמנים וכלל לא מתקדמים.

איך זה יתכן?
תגידו, איך יכול להיות?
הגורל כל-כך אכזר אל הבריאות.
כולם ישר מפנים, אצבעות מאשימות
ומבקרים את העולם, את אלוהים ואת כולם.
אך לא, בשום פנים לא,
את עצמם.

היה,
היה-היה חייל.
לא אני הוא לא אתה,
חייל ככלל.
זהו חייל המדינה מגן הוא על האדמה,
שבה נטמן בטרם עת.
אך לא נשכח הוא וכעת.
ניקח עמנו את זכרו ואולי בעזרתו,
נבין יחדיו - שזהו זמן להידבר.
לכולם יש כאן מקום.
זמן לומר בכל לשון - Peace... סאלאם... שלום.