אני רק הנכדה
כל כך רחוקה
ואני בוכה
ואינני מבינה
יש לי זכות לחייך?
יש לי זכות להתפנק?
יש לי זכות לאהוב?
יש לי זכות לרקוד?
יש לי זכות לשיר?
יש לי זכות לשכוח את הדמעות?
יש לי זכות לא לשמוע את הצעקות?
יש לי זכות להיות סתם נכדה?
כאילו לא קרה דבר?
או שאחייך תמיד גם את החיוך של הילד והילדה
שזכותם האחרונה הייתה הדמעה
כשאפנק עצמי, אפנק גם את התינוק
שחייו כולם היו לינוק
ובא האביב יפה וחזק
ובליבי גם כאב לכל אלו, שבשבילם האביב פתאום נפסק
ואני רוקדת בלילה הקריר, הכוכבים נוצצים
וסבא וסבתא, טנגו אחרון מרחפים
ואני אוהבת לשיר לכולם
אבל השיר האהוב עלי הוא בשביל אלו שאינם...
וכשרע לי ואני על עצמי מרחמת
אני רואה את דמעותיהם השקטות השקטות
ואת השאלות בלי התשובות
והצעקה האחרונה
אני לא מבינה
ואני, הצעקה של עצמי
לא אתעלם ממנה, לנצחי
כי אני רק הנכדה
כל כך רחוקה
ואני בוכה
ואינני מבינה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.