ענבל דרו / שטיון |
מנסה לא לראות מבט מזוגג מגיע.
הפחד נטען כל עשר דקות
טטה, טטה!
את מזהה מחדש את הקול.
אני והקטנה דומות מדי את אומרת, קל להתבלבל.
הניתוק עוטף אותך כל תשע דקות מחדש
אני מתאבלת עם קטיפת שושנה ענקית.
אידוי טיפת המים כתא זכרון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|