שוב אני בדרכי אל הים ושוב היא לוכדת אותי, כאן לעיתים יותר
מהרגיל. שולחת זרועותיה לחבק אותי ולעטוף אותי ברכות. אנחנו
מגיעים אל נקודה רחוקה דיו מעיניהם של זרים. כאן נוכל לממש את
אהבתינו, עירומים, מחובקים איש ברעהו. אני מביט אל הים וחושב
עליה, אך גם על מישהי אחרת. ברגעים כאלה היא מבינה אותי ועוצרת
להביט מהצד. אני רואה אותה צופה בי והדבר גורם לי לעיתים חוסר
נוחות. אני משתדל לא להביט לעברה אך נהיר לי שאין לי סיכוי
להימלט. לעיתים אני אוהב אותה. אני רוצה ללכת איתה יד ביד לכל
אשר אפנה. היא משרה סובלנות ונינוחות. אף כי אצהיר כי כל
רצונותיי הן להחליפה באחרת לעיתים יהיה זה שקר וכזב. הלא היא
העוטפת אותי בחמימות, לוחשת לי מילות נחמה וממלמלת את שיריה.
כל דבר שאעשה מקובל עליה והיא מקבלת אותי כמו שאני. אנשים
שרואים אותנו מחובקים לפעמים מתמהמהים, שואלים שאלות ומפריעים
לאינטימיות המיוחדת שלנו. אני רוצה להתעלם מהם, לומר להם כי הם
אינם רצויים כאן, לידינו. ברגעים אלה היא עוטפת אותי בחוזקה.
מזכירה לי שהיא נמצאת שם, מחכה לי. אני שולח חיוכים לאותם
אנשים, מנסה להסביר להם כי הם מפריעים לנו, שנינו, מתמזגים כמו
זוג אוהבים לאחד.
למרות אחיזתה הנוקשה לעיתים היא מבינה אותי. נותנת לי לחמוק
מבין אצבעותיה ולהתקרב אל אנשים אחרים. בשלב זה היא מחכה לי.
מביטה עלי ממקום בלתי נראה ומחכה. אני שוכח ממנה לזמן בלתי
מוגבל, מבלה בחברת אנשים. לעיתים אני נזכר בה אך אני מנסה לא
לחשוב עליה, מודע לכך שהיא ממתינה לי וברגע שהיא תראה לנכון
היא תאסוף אותי שוב אל בין זרועותיה. אנחנו אוהבים, היא תלחש
לי, ולא ניפרד לעולם. פעמים אחייך אליה ופעמים אחשוף שיניים,
אנסה להתנער מאחיזתה ואף אשתמש באלימות. אך היא, סובלנית
ומחייכת, תשאל אותי מה אעשה עכשיו. וכאשר אבין את חוסר התכליט
במעשיי אשוב לחבק אותה.
אני מפעיל את נגן התקליטורים על דיסק שקט ורומנטי. אני מדליק
קטורת וכמה נרות ומחייך אליה. הלילה, אני יודע, נהיה לבד,
מזדווגים כשני מאוהבים. כשאגמור, אני יודע, היא תיעלם לי לפתע
על מנת לגרום לי להבין את עוצמתה. בשלב זה אני ארגיש אותה בכל
איבריי ואדע שהיא אהובתי הראשונה והאחרונה. היא תלטף את ראשי
בבוקר, תלחש לי שהשעון כבר צלצל וצריך לקום לעוד יום. אולי נלך
היום לים, לראות את השקיעה... זוג מאוהבים