ירח מלא עולה על ארץ לא נודעת
מביט אל עבר יום שנשאר מאחור,
מסתתר לו מאחורי עצבות הלילה
משיר מבט, כדי שלא ידע עוד צערו,
מאשים את העולם בבדידותו
כואב על כולם ממרום משכנו.
משקיף על עולם שומם, חסר מעש
מזכיר שרידים מתחילת היום,
דומם במקומו, לא משמיע רחש
כמו משאיר עקבות עדינות בחול,
תמיד נמצא שם, גם כשלא מבחינים בקיומו
צופה מימי שחר, וזוכר תמיד הכל.
בין כל אלו שראה הוא בימי חייו
לא מצא הוא מישהו שירצה שיבוא בעקבותיו,
את שיגרתו יחלוק הוא עם השקט
ממתין בזעם לחיי העולם הבא,
לוקה בחסר כמו ניעור מחלום נורא
אוסף את אבריו, ונאלם באפלה.